ביום למחרת כשמרינט צעדה בכבדות לבית הספר, היא הרגישה ערבוביה של פאניקה ושל חוסר שינה. היא הייתה ערה במשך כל הלילה, חושבת על מה החתול אמר לה לפני שעזב. הסיבה היחידה שהיא הייתה ערה והגיעה לבית הספר בזמן היא בגלל שהיא לא ישנה בלילה.
"חתול מטופש." היא גמגמה לעצמה ברגע שהיא כמעט מעדה שוב במדרגות.
היא עברה עם עצמה על כל המצבים האפשריים. אולי הוא פשוט היה מישהו שעצר במאפייה באותו הבוקר, אבל המאפייה הייתה ריקה מאדם באופן מפתיע לפני שמרינט יצאה לבית הספר. אולי היא פשוט ראתה אותו בדרך כלל בדרכה לבית הספר, אבל הדרך בה אמר את זה גרם לה להרגיש שהם למעשה מדברים ונפגשים בבקרים. זה פשוט הרגיש כל כך הגיוני אם הם הולכים לאותו בית הספר.
היא החליקה בכיסאה ליד אליה ושמה את ראשה על השולחן. יהיה מאוד קשה להתגבר על תשישות ותסכול במהלך יום הלימודים.
"בסדר. על מה תעדיפי שאשאל אותך קודם, על השיער שלך או על חוסר השינה שלך?" אליה שאלה בתקווה שבדיחה תעודד את רוחה של מרינט.
מרינט הושיטה את ידה לשיערה. "הו, השארתי אותו פזור היום." היא גמגמה, מפילה את ידה בחזרה לשולחן.
"בסדר, אז כדאי שאשאל אותך לגבי חוסר השינה שלך. מה קורה לאחרונה, אחות? תשפכי את כל החדשות." אליה אמרה.
קודם החתול גרם לכל עצביה להתרומם בכך שאמר לה שהוא חושב שהוא יודע מי היא החיפושית מתחת למסכה, ועכשיו משחק המילים של אליה גרמו לה לחשוב על ראיונות שהיו לה בתור עצמה כגיבורת-על. היא באמת צריכה יום שלם רק בכדי לקבל קצת אנרגיה.
"אני אה, פשוט חשבתי על מלא דברים אתמול בלילה." מרינט נאנחה, מרימה מעט את ראשה.
"בוקר טוב, מרינט." אדריאן אמר בזמן שהתיישב במקומו לפניה.
"בוקר טוב, אדריאן." אמרה, מאלצת את עצמה לחייך לנאהב שלה.
"השיער שלך נראה נחמד ככה." הוא אמר בכמעט לחישה.
"איזה ג'נטלמן אתה כשאתה לא מגיב על הכריות שיש לה מתחת לעיניים." אליה אמרה, בהתגרות.
מרינט הסתכלה על אדריאן עם גבות מורמות. זה היה רמז?
"כלומר, השיער שלך, אחות, באמת נראה טוב כשהוא פזור." נינו אמר.
מרינט נענעה את ראשה. החתול השחור לא יכול היה להיות אדריאן. משחקי המילים החתוליים פשוט גרמו לה להיכנס לפאניקה. והיי, אולי כל זה בעצם התוכנית שלו. אחרי הכל, הוא חתלתול משעשע במיוחד, אז אולי הוא פשוט ניסה לצחוק איתה ולא הבין למה זה יכול להוביל. עכשיו היא התחילה להרגיש מטופשת בגלל שדאגה לגבי זה כל כך במשך כל הלילה.
"עברת לילה קשה?" אדריאן שאל, נראה מאוד מודאג.
"לא כל כך. פשוט היו לי מלא דברים על הראש. אתה יודע, כשהראש שלך פועל כל הזמן, אתה לא באמת מקבל זמן מנוחה." מרינט אמרה, נותנת לו חיוך מאולץ.
