אני ממש מחבב\ת אותך! - חלק 13

669 29 14
                                    

מרינט הייתה מופתעת מכמות הכאב שחשה ברגע שהתשובה של החתול השחור לשאלה של 'היית יוצא עם מישהי כמוני' הייתה לא. היא לא רצתה להאמין שאם החתול לא היה רוצה לצאת איתה אומר שגם אדריאן לא ירצה, אבל... משהו בעובדה שהחתול אמר את זה באמת פגע בה. כמובן שהיה לה אכפת מהדעה שלו עליה מאחר שהם היו שותפים, אבל זה כל מה שהיא הרגישה?

למעשה, הוא לא באמת ענה, אבל העובדה שהוא לא ענה על השאלה הייתה התשובה עצמה. היא העריכה את הניסיון שלו לתקן את ה"תשובה" שהוא נתן לה בשביל שתרגיש יותר טוב, אבל זה גם הרגיש כמו רחמים. היא לא רצתה שהחתול השחור, דווקא הוא מכולם, ירחם עליה. זה פשוט הוכיח את כל מה שהיא כבר האמינה בו, שהיא הייתה שום דבר בהשוואה לזהות שלה בתור גיבורת-על. כולם היו מופתעים ומאוכזבים אם הם היו יודעים שהיא הייתה מתחת למסכה.

היא נאנחה וסידרה את התיק שלה על גבה בזמן שהיא הסתכלה על בית הספר שהיה מולה. היא באמת לא רצתה להיכנס. בדרך כלל, הרצון לראות את אדריאן היה גורם לה לרוץ לבית הספר, אבל היום היא פחדה לראות אותו. היא כבר בטח מאחרת אז היא לא הייתה יכולה להשתהות מחוץ לבית הספר הרבה זמן.

אם היום שלה לא כבר התחיל נורא, ברגע שהיא דרכה על המדרגה הראשונה שמובילה אל בית הספר היא שמעה צרחה. היא הסתכלה סביבה וראתה אנשים רצים... טוב, יותר מחליקים במורד הכביש.

"מעולה, נבל-על." היא גמגמה.

טיקי הציצה מבעד פתח תיק הצד והנהנה למרינט. היא חרקה את שיניה וסגרה את ידיה לאגרופים. היא הייתה חייבת לבלוע את הרגשות שלה לבינתיים בגלל שפריז הייתה צריכה את עזרתה. היא הייתה חייבת להיפטר מכל המחשבות שרצו לה במוחה. היא רצה לפינת רחוב ובפלאש של אור ורדרד, היא השתמשה ביו-יו שלה כדי לנדנד את דרכה אל גג בית הספר. היא רצתה לדעת מול מה היא צריכה להילחם לפני שהיא קופצת לקרב.

"אני אראה לכולכם מה זה לצחוק עליי! מי מגושמת עכשיו? מי נופלת בלי סיבה עכשיו?"

החיפושית עקבה אחרי הצעקות עד שהיא מצאה את קורבן האקומה. זאת הייתה ילדה צעירה, בסביבות גיל 12. היה לה שיער ג'ינג'י ארוך, קוקיות עבות והיא לבשה גופייה שחורה ומכנסיים קצרים אדומים עם קווים מפותלים לכל אורכם. והיה לה גם... חבל קפיצה אדום שהיא השתמשה בו כשוט. זה הבהיל את החיפושית, אבל היא נזכרה שלקורבנות אקומה תמיד יש כלי נשק מוזרים.

הילדה הרימה שוב את השוט שלה והוא התחיל לזהור. החיפושית הייתה שמחה לדעת מה היה קורה אם השוט היה נוגע בה, אבל היא לא הייתה הולכת לחכות שאזרח היה נפגע בכדי לגלות. לא משנה מה היה קורה, הכוח שלו בטח לא היה יכול להיות טוב.

החיפושית קפצה מגג בית הספר והוציאה את היו-יו שלה בכדי למנוע מהשוט שלה מלפגוע בילד שברח משם. הילדה נהמה בתסכול ונדנדה את דרכה עד שהגיעה אל החיפושית.

אני ממש מחבב\ת אותךWhere stories live. Discover now