Simple but effective

~18~

⚠️הפרעות אכילה

נ.מ הארי

אני לא יודע איך זה קרה, מתי זה התחיל, איך נתנתי לזה להגיע למצב הזה?
חיי התחילו להשתפר, היה לי את לואי שגרם לי לחייך כל יום, היו לי הרבה פחות התקפי חרדה מבעבר ולא היה לי שום דבר רע שהתרחש.

אז למה? למה הגעתי למצב שבו אני מדלג על חלק מהארוחות? למה אני לא זוכר מתי זה התחיל?
אני לא עושה את זה כי אני חושב שאני שמן, אני באמת חושב ככה ומקווה שזה יעזור אבל זה לא המניע העיקרי.
זה פשוט, כיף? לשלוט במה שהגוף צריך, להזיק לו, למצוא עוד סיבה למה המצב שלי רע מספיק.
אני מניח שזה יותר בכוונה של פגיעה עצמית מאשר הרזייה, פגיעה עצמית פנימית ולא חיצונית.

אני כרגע שוכב על המיטה עם עיניים עצומות אחרי שניסיתי לקום ממנה, נתקפתי סחרחורת והתחלתי לראות נקודות שחורות בשדה ראייתי.
אני יודע שאני צריך לאכול משהו אבל אני לא מסוגל, אני מרגיש כל כך רע אחרי שאני מכניס מזון לגופי ועוד יותר רע על זה שזה מרגיש לי טוב, שאני נהנה מזה.

נעמדתי לאט יותר ונשענתי על הקיר בזמן שחיכיתי שהסחרחורת תפסיק. כשזה הפסיק הלכתי למטבח ואכלתי כריך, כריך שלם, אפילו לא חצי.
זאת הייתה ארוחת ערב וכל מה שרציתי לעשות אחריה זה להקיא, אני לא אעשה את זה כי זה הגבול שלי, משהו שהבטחתי לעצמי שאני לא אעשה בכוונה אבל זה הרגיש כל כך מגעיל שלרגע שקלתי את זה ברצינות. הלכתי לחדרי ונשארתי על מיטטתי שוב, מנסה לתת לגוף לעקל את המזון שהוא לא כל כך רגיל אליו.

פאק ללואי לא מגיע אותי. אני בקושי מסוגל לאכול ארוחת ערב מסכנה, הוא לא צריך להתמודד איתי.
מגיע לו מישהו יותר יציב נפשית, מישהו פחות מסובך, מישהו בסדר.
מגיע לו מישהו שהוא לא יצטרך לדאוג לו, שלא פוגע בעצמו כמו מטומטם, מישהו שלא עושה לעצמו משהו אחרי שראה בדיוק לאיזה מקומות זה הגיע, מישהו שהוא לא אני.

שמתי סווצ'רט שחור אוברסייז עליי ורצתי אל ביתו של לואי, דמעות זולגות על פניי.
כשהגעתי אל ביתו התיישבתי על מדרגות הכניסה לכמה דקות, הייתי ממש מסוחרר מהריצה. אחרי שהרגשתי מוכן לעמוד נעמדתי ודפקתי על הדלת. להפתעתי הוא פתח אותה מהר.

"היי מה קרה?" הוא שאל ובא לחבק אותי אבל דחפתי אותו מהר. הגוף שלי מגעיל, אני לא רוצה שהוא יגלה את זה.
"אני מצטער" אמרתי. אוף הוא מלאך, לא מגיע לו אותי.
"מה קרה?" הוא שאל אותי שוב.
"אנחנו צריכים להפרד" אמרתי וראיתי במבטו את ליבו נשבר, אני נוראי לא מגיע לו שום קשר איתי.
"למה?" הוא שאל בקול שבור ודמעה זלגה מעיניו.
"ככה" עניתי והלכתי מהר חזרה אל ביתי.

■■■■

אופסי?

שמישהו יעצור אותי מלהמשיך להעלות פרק כל יומיים! בקצב הזה לא ישארו לי פרקים.. (יש לי עד איזה פרק 29 ואני באמצע 30 אבל שקט)

5.2.2022