ביום לאחר מכן בדרכה לכיתה בבוקר, מרינט נתקלה במישהו. היא מעדה לאחור וכמעט הפילה את מחברת השרבוט שלה.
"וואו, את צריכה להיות יותר זהירה."
"הו, אני כל כך מצטערת!" היא אמרה במהרה, מאזנת את עצמה.
היא הרגישה שלחייה מתחילות לבעור ממבוכה. היא לא שמה לב לאן היא הולכת בגלל שהיא שקעה במחשבות את מי אדריאן מחבב חוץ מהחיפושית. היה לה קשה לחשוב שזו הייתה מישהי מהכיתה אבל הוא עבד עם דוגמניות כל הזמן, אז אולי זאת הייתה מישהי שהוא עבד איתה. היא הרגישה שהיא מקנאת, מיואשת ולחוצה. זה שיגע אותה.
היא אפילו חשבה על להתוודות על רגשותיה לחתול השחור בזמן שהייתה החיפושית בגלל שהיא ידעה שהוא ירצה אותה בזמן שהיא בחליפה אם היא הייתה מתוודה. למרות שהיא רצתה שהוא יתאהב בה בתור מרינט, היא לא רצתה לאבד אותו לטובת מישהי אחרת. איכשהו זה נראה לא הוגן להתוודות בפניו בצורה כזאת. אולי זה היה פשוט יותר מדי מניפולטיבי.
זה היה מוזר שהבעיה הזאת גרמה לה לקבל את העובדה שהחתול השחור ואדריאן היו אותו אחד הרבה יותר מהר. המחשבה שלאבד את האחד שהיא אוהבת ואת השותף שלה ושמישהי אחרת הייתה מקבלת אותו קיבלה עדיפות גמורה שהיא כבר הייתה צריכה לסיים עם החשיפה ולהתמודד עם הבעיה הזאת.
"היי, את בסדר? את נראית ממש עצובה."
בסופו של דבר, מרינט זיהתה את זה שהיא נתקלה בו. למרות שהיא גמגמה התנצלות היא לא באמת הסתכלה על האחד שהיא נתקלה בו. ברגע שראתה מי הוא היה, לחייה האדימו אפילו יותר והיא הרגישה נורא שלא זיהתה אותו מוקדם יותר.
"ה-היי לוקה. כן, אני בסדר, אני פשוט שקועה במחשבות. סליחה שנתקלתי בך," היא אמרה בענווה.
"נא, זה בסדר. תהיתי אם תרצי לבוא היום? הלהקה עושה חזרה והזמנתי אנשים להגיד לנו מה הם חושבים," הוא הסביר.
"הו, הייתי שמחה, אבל אני צריכה להיות בבית בשעה 7. יש לי כמה דברים שאני צריכה לעזור בהם בבית," היא שיקרה.
האמת הייתה שהיה לה סיור עם החתול באותו הלילה והיא רצתה להתכונן לפני שתצטרך לפגוש אותו. היא רצתה להיות בטוחה שהיא רגועה ומתנהגת נורמלי כשהיא הייתה רואה אותו ואחרי שהם דיברו בלילה לפני, זה היה הולך להיות קצת קשה. היא הייתה צריכה להתמקד במה שהיה לה חשוב בתור החיפושית וזה היה לוודא שפריז בטוחה.
"טוב, החזרה תהיה בסביבות 5, אז אני בטוח שנוכל להחזיר אותך הביתה בזמן. רוז וג'וליקה מאוד מעריכות את הדעה שלך ואני אשמח גם לדעת מה את חושבת. אני גם יודע שתהיי אמיתית לגבי מה שתחשבי," הוא אמר.
"בסדר," היא נתנה לו חיוך עליז. "אז אני צריכה להיות שם בסביבות 5?"
"היי מרינט, לוקה," אדריאן אמר, מתקרב אליהם.
