אני ממש מחבב\ת אותך

אני ממש מחבב\ת אותך! - חלק 23

"אתה בטח צריך ללכת," מרינט אמרה אחרי כמה רגעים.

היא התרחקה מהחתול כדי שיוכל לקום, אבל הוא לא קם. הוא הסתכל על הרצפה, כולו במחשבות, מהסס להסתכל עליה.

"אני לא באמת צריך ללכת אם את לא רוצה שאני אלך," הוא אמר בביישנות.

התגובה הזאת בלבלה את מרינט. בדרך כלל הוא היה מתרגש לראות את החיפושית ושום דבר לא קרה ביניהם בכדי לגרום לו לא לרצות לראות אותה. לפחות עד כמה שהיא ידעה. עכשיו היא דאגה שהיא שוב עשתה משהו שפגע בו בלי כוונה.

"אין לך סיור עם החיפושית בימי חמישי בדרך כלל?" היא שאלה, מקווה שהיא שכחה איזה יום זה היה.

"איך את יודעת את זה?" הוא שאל, מופתע.

"בלוג החיפושית. זו רק השארה כרגע, אבל יש לא מעט שראו אתכם ביחד בימי חמישי בלילה, אז הנחתי שאתם עושים סיור באותו לילה," מרינט אמרה, מושכת בכתפיה.

היא באמת הפכה להיות טובה בלחשוב על תירוצים אמינים. זה די מבאס שהיא השתפרה ברגע שלא תצטרך לעשות את זה יותר.

"זה נכון, בימי חמישי בלילה יש לנו סיורים, אבל... מרינט, ממש אכפת לי ממך אז אם תצטרכי אותי אני אהיה כאן. אעדיף להיות כאן מאשר בכל מקום אחר," הוא אמר בכנות.

מרינט בהתה בו בעיניים פקוחות לרווחה וליבה פעם כל כך חזק שזה כאב. זה אומר מה שהיא חשבה שזה אומר? או שזה רק מה שהיא קיוותה שהוא התכוון אליו? כל כך הרבה מחשבות התרוצצו במוחה. היא רצתה להגיד לו כל כך הרבה דברים, להגיב במיליון דרכים שונות. היא נשכה את שפתה והסתכלה הצידה. הייתה לה משימה הלילה והיא לא הייתה יכולה לתת לשום דבר למנוע ממנה לבצע אותה. היא לא הייתה יכולה לתת לעצמה לקוות שאולי הוא מחבב אותה, את האישיות האמיתית שלה, כשבעוד כמה זמן יכול להיות שתאבד אותו.

"חתול, אתה חייב ללכת. אני אהיה בסדר. פריז צריכה אותך ואת החיפושית. אני עדיין אהיה כאן אחרי שתסיימו את הסיור. אני תמיד אהיה כאן," היא אמרה, לא מסתכלת עליו.

"מבטיחה, נסיכה?" הוא שאל, לוקח את ידה.

"אני מבטיחה, חתלתול טיפשון," היא אמרה, נותנת לו חיוך.

"אז בסדר. אראה אותך מחר" הוא אמר.

הוא השתחווה ונישק את ידה לפני שעזב. מרינט נשארה שם לעוד רגע, שמה את ידה על החזה.

"מרינט, זה הזמן," טיקי אמרה בעדינות.

"אני יודעת. תני לי לוודא שהוא הלך לפני שהחשיפה תקרה מוקדם יותר," מרינט אמרה.

היא הכינה את עצמה ברגע שהשתנתה לחיפושית. היא לא ידעה מה הולך לקרות, אבל היא ידעה שזה חייב להיעשות. היא רצתה לחכות עד אחרי שהם יסיימו את הסיור. הכי טוב היה לוודא שפריז הייתה מוגנת לפני שהיה סיכוי שהשותפות שלהם הייתה מסתיימת. היא ידעה שזה אומר שדעתה בטח תהיה מוסחת אבל היא קיוותה שלא תהיה שום בעיה.