"מה אני אמורה לעשות עם זה?" החיפושית אחזה קומקום אדום עם נקודות. "חשבתי שאמרת שזה הולך לעזור לנו!"
"וזה יעזור," החתול השחור אמר, מושך בכתפיו. "אבל את חייבת לגלות מה לעשות עם זה."
החיפושית הניחה את ראשה על החלק העדין של הקומקום. זה היה רע. זה היה רע רע רע. היא חשבה שזה הולך להיות נשק, לא חלק מפאזל! אובליביו היה בצד השני של הדלת הזאת, מחכה להם ומה היא הייתה צריכה לעשות? למזוג לו כוס תה?
"את תביני את זה," הוא אמר, קולו עדין ומושך את תשומת ליבה, "ואני אגן עלייך עד שתביני את זה, חיפושיתוש!" הוא הצביע על החזה שלו כשראה שהיא מסתכלת עליו ואז קרץ.
החיפושית לא הייתה יכולה להסתיר את הסומק שמילא את פניה והחתול אפילו לא ניסה להסתיר את הבלבול שחש. הוא הטה את ראשו כמו כלבלב ובמהרה הסתובב.
למה? למה שהוא יהיה מבולבל שהסמקתי מהפלירטוט הטיפשי שלו? החיפושית תהתה. אלא אם... אלא אם, לפני שאיבדתי את הזיכרון שלי, הוא לא ידע שאני אוהבת אותו?
לפני שהיא הבינה מה לעשות עם התיאוריה הזאת, הוא דחף את הדלת הכפולה לכיוון פנים. אור סגול ושחור גרם לכל הגג לזהור בשנייה. החיפושית מיהרה לתפוס מחסה בזמן שהחתול השחור הסתער קדימה בשביל לתקוף את אובליביו ולמשוך את תשומת הלב שלו ממנה. היא הייתה צריכה זמן לחשוב, אבל זה היה קשה כשהמטה של האהוב שלה ניסה להכות את הנבל במטרה לשמור על הזיכרונות שלו. העגילים שלה התחילו לצפצף.
החתול השחור צעק, מאבד את שיווי המשקל שלו ברגע שהתחמק ממטח היריות של אובליביו. הוא נפל על הרצפה והמקל שלו נפל כמה מטרים ממנו. אובליביו כיוון את היד אליו.
קמע-מזל חסר תועלת או לא, החיפושית לא הייתה יכולה לעמוד שם בחיבוק ידיים. הוא אמר לה לסמוך על עצמה, אז היא עקבה אחרי האינסטינקטים שלה וזרקה את היו-יו שלה. להפתעתה, הוא נתפס בדיוק במה שרצתה, הוא עשה שלושה סיבובים סביב הרובה המוזר שהיה על ידו של אובליביו. היא משכה חזק, מרחיקה את היד שלו מהחתול השחור.
כמעט בלי אזהרה, אובליביו טלטל את חוט היו-יו והעיף את החיפושית למשטח זכוכית בטוח שכיסה את כל הגג. הזכוכית התחילה להישבר ולהרעיד את המקום בו היא הועפה אליו. הקומקום התגלגל ואובליביו בעט אותו לכיוונה של החיפושית. היא נאנקה, לא בטוחה אם השבירות ששמעה היו מהזכוכית או מהעצמות שלה.
"אוי ויי," אובליביו אמר, מתמתח ומושך את המשטח מעט לכיוונו. "חרקית תקועה מתחת לזכוכית."
"לא!" החתול השחור צעק, רץ בשביל להציל אותה אבל היה יותר מדי רחוק מאובליביו בכדי לעזור.
החיפושית ניסתה להתגלגל מתחת למשטח, אבל היא הצליחה רק לשכב על הגב שלה לפני שמשטח הזכוכית הידק אותה למקומה. המשטח היה עבה וכבד. אובליביו עלה על משטח הזכוכית וצחק, גבולות הגוף שלו זהרו, מתחמק מתקיפות של החתול השחור בקלות.
