Simple but effective

~36~

⚠️הפרעות אכילה, התקף חרדה

נ.מ הארי

אז התעוררתי בבית חולים, קורה לכולם לא?
לא?
אה..

מהר מאוד החליטו להכניס אותי לאישפוז פסיכיאטרי, הם אומרים שזה מקום טוב.
הם מכירים אותו והוא עזר בעבר אז אני מניח שזה יהיה טוב?

אבל אני לא רוצה להעלות במשקל או לאכול יותר, אני עדיין לא במצב רע מספיק.
אני יודע שהתעלפתי אבל יש אנשים שזה גרוע יותר בשבילם.
אני אוהב להרגיש ריק והם יכריחו אותי לאכול עכשיו.

"יהיה לך טוב שם, אני יודע שאתה לא רוצה להשתפר כרגע אבל זה בסדר, אתה תחזור להיות בריא ותצליח להתגבר על המניע. אני מאמין בך, יהיה לך פה טוב" זאין אמר לי אחרי שהודיעו לי שאני אתאשפז.
אני מאמין לו, הוא היה כאן בעבר וזה עזר לו, אבל אני לא בטוח שאני רוצה עזרה..

"אתה יכול בבקשה לנסות לשתף איתם פעולה? אתה כל כך חזק. אין לך חתולה בבית? אתה לא רוצה לראות אותה כמה שיותר מהר? אתה רוצה שיום אחד תמות בגלל זה והיא לא תבין לאן נעלמת?" לואי שאל אותי וישר ניענעתי את ראשי, אני חייב להשתפר, אני לא רוצה שהיא לא תדע לאן נעלמתי ותהיה עצובה..

נפרדתי מהמשפחה שלי והכניסו אותי לבית חולים, זה אישפוז במחלה סגורה, אני אצא כשיחליטו לשחרר אותי.

נכנסתי למחלקה, הצמידו לי אחות נחמדה והיא התחילה להסביר לי בזמן שהובילה אותי לחדר.

"אתה תהיה בחדר עם עוד שותף אחד שבגיל שלך, הוא כרגע לא שם כי עכשיו 5 בצהרים וזה הזמן לטיפול קבוצתי שלכם אבל אתה לא תכנס אל זה היום. תקח המיטה שהשידה לידה ריקה ולא עם דברים עליה" היא אמרה והנהנתי, הרגשתי שאני קרוב להתקף חרדה, שותף לחדר? שאני לא מכיר?

"אה ואני מחוייבת לספר לך שיש מצלמות בכל החדר חוץ מבשירותים. מקלחת אין שם וזה רק בהשגחת אחות וסכיני גילוח אפשר להשאיל בהשגחה מהעמדת אחיות." היא הסבירה והמשכתי להנהן, ממש לא אכפת לי לגבי מקלחת כרגע.

"הנה החדר, מאוחר יותר אני או אחות אחרת נביא לך את הלוז." היא אמר ופתחה את הדלת.
"תודה"  הודתי לה ונכנסתי חושש לתוך החדר, מרגיש את ליבי פועם בחוזקה.

ראיתי איזה מיטה פנוייה והלכתי אליה, היא הייתה זאת הפנימית יותר.

הדלת נסגרה וצנחתי על המיטה, מרגיש התקף חרדה עוד שנייה.

התיישבתי על המיטה, מקרב את הרגליים לחזי ומעביר את ידיי בין שערי, נשימתי הואצה והזעתי יותר ויותר.
ליבי פעם במהרה והרגשתי חלש ומנותק מהמציאות, שיט.

אחרי בערך 10 דקות התקף נגמר, הלכתי לשירותים ושטפתי פנים לפני שחזרתי למיטה והתיישבתי עם הגב לקיר, מתחיל לחשוב.
כמה זמן אני אהיה פה?
אני אעלה במשקל?
מתי התהליך יתחיל?
איך יהיה להיות עם שותף לחדר?
הוא ישנא אותי?
הולכים להיות לי התקפי חרדה לידו?

וככה נכנסתי להתקף חרדה שני, כיף..
אני לא יודע כמה זמן הוא נמשך אבל זה היה ארוך יותר מהקודם.

פתאום הרגשתי יד על גבי וקפצתי, נשימתי מואצת אפילו עוד יותר.
"ששש הכל בסדר, לקרוא לאחות?" הוא שאל אבל לא הצלחתי להוציא קול.
"אני אקרא לאחות" הוא אמר אחרי שלא עניתי לו ויצא מהחדר.
מהר מאוד נכנסו 2 אחיות וניסו להרגיע אותי, בסופו של דבר הן גם הצליחו.

אחרי כמה דקות האחיות עזבו והשאירו אותי עם כוס נייר חד פעמית שמכילה מים ועם השותף חדר לבד.

"היי.. אתה בסדר עכשיו?"
"כן, סליחה שהיית צריך לראות את זה.." אמרתי בקול חלש ולגמתי מהמים.
"זה בסדר, יצא לי להתמודד עם כאלו בעצמי ורואים לפחות אחד כזה כאן מידי יום, אל תדאג" הוא אמר והנהנתי

"אגב אני אשטון, אתה?" הוא הציג את עצמו ושאל
"הארי"
"אז למה אתה פה הארי? אם זה בסדר לשאול.."
"הו אמ הפרעת אכילה"
"אה סיימ"
"רציני?"
"כן, אבחנו אותי גם עם דיכאון ומחשבות אובדניות אז זה כנראה עוד סיבה שאני כאן אבל נכנסתי בגלל הפרעת אכילה"
"אה"
"יאפ"

"באיזה כיתה אתה?" שאלתי, הוא נראה בסביבות הגיל שלי.
"ט, הייתי אמור לעבור השנה בית ספר אבל עוד לא הגעתי לכיתה החדשה כי נכנסתי לאישפוז בכמה ימים האחרונים של החופש הגדול. באיזה אתה?"
"גם ט, אבל זאת כבר שנה שלישית שאני באותה כיתה, הם נחמדים אז טוב לי ככה, סביבה חדשה זה מלחיץ יותר, חרדה חברתית וזה.."
"כן מכיר את זה.. אתה יודע מתי אתה משתחרר מכאן?"
"לא, אני חושב שיחליטו אחרי שיעשו לי איבחון"

ובדיוק בטיימינג הזה, נכנסה אחות לחדר וקראה לי לאיבחון אצל הפסיכיאטר.

■■■■
יאללה הצטרפתי לפאנדום של פייבסוס (לפני כמה חודשים) אז עוד דמויות לטס גווו

אנחנו נתעלם מתחילת הפאנפיק בו לואי הקשיב לפייבסוס אוקי-

יש לי מחסום כתיבה אז אני מתפתים פשוט לסיים את זה בכך שכולם מתים כי דיי יש לי את זה כבר כתוב אבל אני נחמדים אז אני מנסים לכתוב סיום אחר✨

31.7.2022