חלק 21: סיכון

232 15 2
                                    

חותכים את האוויר, החתול השחור והחיפושית התחרו לכיוון בית הספר. היה לו חשד רציני שהיא משקרת לו לגבי משהו. היא טענה שהיא צריכה זמן בשקט בשביל "לחשוב על תוכנית מדהימה". באמת, הוא חשב, היא רק רצתה שהוא יסתום את הפה לכמה דקות.

הפרצוף שהיא עשתה ברגע שהם קפצו מגג אל גג לא היה פרצוף של "השומרת של פריז תמיד מצילה את היום". הסנטר שלה בלט כשהיא עשתה את הפרצוף הזה. וזה גם לא היה פרצוף של "חושבת על תוכנית מושלמת". משהו היה שונה.

במקום זאת, רגשות כמו תמיהה, אושר וספק הבזיקו על פניה, רק בשביל להיעלם שוב ברגע שהיא ניסתה להתרכז בחשיבה על תוכנית. טוב, אם זה היה שקט שהחיפושית רצתה, זה מה שהוא ייתן לה.

לבינתיים.

"אני אחכה כמה שאוכל לפני שאתקשר אליך," החיפושית אמרה כמה דקות לאחר מכן.

להתקשר אליו? על מה היא מדברת? בית הספר נראה באופק והם היו קרובים כל כך בכדי לנחות על הגג שלו. "יש לי הרגשה שייקח לנו זמן לתפוס אותו. תוכל להרוויח לי קצת זמן?"

כמה עשרות אזרחים הסתובבו סביב סרט המשטרה האדום-לבן והמכתשים הגדולים שהיו בבניין. חלקם ניסו לנקות את ההריסות, בעוד שאחרים נראו כמו תלמידים שהורדו ליד בית הספר כשההתקפה החלה ולא היה להם לאן ללכת. העבודה של ההורים לא בוטלה בגלל משהו נורמלי כמו התקפת אקומה.

"אז אנחנו בטוח לא הולכים על הסחת דעת?" החתול השחור שאל. "הוא לא פשוט יפוצץ את מה שאת-"

"לא, זה הקטע ברעיון," היא אמרה, עיניה נוצצות. "אנחנו צריכים להיכנס פנימה ולפנות את האנשים מכאן. אני צריכה שתיתן לי כמה דקות, ואז נכוון את דודג'בוי לחדר האומנות."

"את רוצה שנתפצל?" הוא שאל בזמן שהצלצול בבית הספר נשמע. היא לא רצתה להישאר ביחד? היא לא רצתה אותו סביבה יותר? "מה אם תצטרכי גיבוי ואני לא אהיה שם?"

"אם הוא יבוא מוקדם מדי, אני לא אספיק להכין את המלכודת." היא נופפה לכיוון רחוב מלא בתלמידים. "והילדים האלה צריכים להישאר מחוץ לסכנה."

"אבל-"

"אין לנו זמן לדבר על זה. אני צריכה שתיתן לי זמן. אין דרך אחרת."

"בסדר. בסדר." הוא הרים את ידיו בשביל להראות כניעה שהוא לא הרגיש. "אבל אני רוצה להגיד שלפרוטוקול אני שונא את הרעיון הזה."

"ציינתי בפניי." היא צלצלה בפעמון שלו. "אני רוצה שכל מי שנמצא כאן יפונה, ליתר ביטחון. תישאר מחוץ לטווח הראייה שלו עד שאתן לך סימן שאני מוכנה. יש פחות סיכויים שהוא יתקוף חפים מפשע אם הוא לא יכול לראות אותך." היא הסתובבה בכדי להצביע על הצד המזרחי של הבניין. "חדר האומנות נמצא בקומה השנייה-"

"דלת מעץ, חלון כחול. אני יודע."

הם בהו אחד בשנייה לפחות משנייה לפני שהחיפושית שאלה, "איך-"

הקו הפתוחWhere stories live. Discover now