LAILA

פרק 1

"נשארה מתנה אחת אחרונה" קראה דודתי מארין בשמחה והצביעה על המתנה שליד האח הבוער. המתנה הייתה רחבה ובגובה שני מטר, מה היא יכולה להביא לי שכל כך גדול תעיתי. "תודה, דודה, לא היית צריכה" חייכתי אליה חיוך רחב וקמתי מהספה הרחבה שישבתי עלייה והלכתי לפתוח את המתנה. "חכי!" עצרה אותי מארין שנייה לפני שידי נגעה בעטיפה. "עצמיי את עינייך וספרי עד עשר." ביקשה.
"בשביל מה אני צריכה לספור עד עשר?" שאלתי בבלבול
"פשוט עשי את זה." התעקשה מארין, נאנחתי והתחלתי לספור עד עשר. עוד לא הגעתי לשמונה וקול נשי מוכר צעק בצהלה "מארי קריסמס!!!" למה שיצעק את זה? אני בכלל יהודייה. פתחתי את עיניי לראות מי האישה בעלת הקול המוכר ואז ראיתי אותה. הנערה בת ה23 לחייה עם השיער הלבן הארוך שמגיעה כמעט עד לישבנה, ועיניה האפורות, היא הייתה גבוהה וחיוורת אבל הלבקנית הכי יפה שראיתי מימיי. היא לבשה היא לבשה שמלת מיני שחורה ופשוטה שישבה על גופה החטוב בצורה מושלמת.
"מה את עושה פה??" שאלתי בבהלה והלכתי אחורה בצעדים קטנים.
"לילה, את זוכרת את מאל?" שאלה מארין ויכולתי לראות על ענייה הירוקות שאינה מבינה מדוע אני מתרחקת מהמתנה שהרגע הביאה לי. "בטח!" זרקתי אליה חיוך מאולץ ברגע שהבנתי שהגעתי לשידת הקרמיקה ואין עוד לאן לברוח.
"אני אלך להתעדכן עם לילה בחדר." קראה מאל ותפסה את זרועי, מושכת אותי במעליי המדרגות לכיוון חדרי.
"מאל, תפסיקי. עזבי אותי." צעקתי בעודה סוגרת את הדלת אחריי. הסתכלתי עלייה נזכרת בכל הדברים שעברתי. "אני לא רוצה לפגוע בך, לילה" היא עזבה את ידי והתיישבה על המיטה מסמנת לי להתיישב לידה.
"זה גם מה שאמרת פעם קודמת" סירבתי ונצמדתי לדלת שמאחורי.
"את באמת חושבת שאעשה לך את זה כאן?" צחקה מאל
"כ- כן" גמגמתי. הצחוק המתגלגל שלה הדהד בחדרי, עם צחוק שכזה אי אפשר שלא לצחוק גם. "הנה זה! החיוך המקסים שלך!" היא קראה בשמחה והסמקתי.
"מאל... ג-"
"לא גברת" קטעה אותי מאל "עדיין לא"
"עדיין?" שאלתי מבולבלת
"בואי איתי הביתה!"
"מה???" צעקתי בהפתעה "אני לא חוזרת לשם!"
"זה לא יהיה כמו קודם, מבטיחה" הבטיחה לי מאל וגלגלה את עיניה.
"ממש מרגיע אותי לדעת שלא יהיה קשורה לקולר ערומה." אמרתי בסרקסטיות. דמעות התחיל לנזול מעיניי. אני לא רוצה לחזור לשם. לעולם לא. אבל איך אסרב למאל? היא הבוס...
"לילה?" שאלה מאל כשראתה את דעתי מוסחת, ושאני בוכה ורועדת. פלאשבקים מדברים אכזריים שקרו לי שם וציטוט של מאל 'לילה אם את בצרות' עלו בראשי, התיישבתי על הרצפה מחבקת את רגליי "לא עשיתי שום דבר רע! אני לא רוצה. בבקשה אל תכריחי אותי!" קולי רעד. מאל התיישבה לידי, ניסיתי להתרחק ממנה. לא רציתי שתגע בי, אבל ברגע שידה ליטפה את ראשי וידה השנייה משכה אותי לחיבוק נכנעתי. התגעגעתי לזה אצל מאל, הדרך המהירה והמדהימה שלה להרגיע. ידעתי שהכל אצלה זה רק משחק אבל נכנעתי, כנראה שגורל חיי נקבע לידיה. "בואי נחזור הביתה" לחשה מאל לאוזני. הנהנתי בחוסר ברירה.

היא הושיטה את ידה, ידעתי למה היא מתכוונת. היא רוצה שאתן לה את הפלאפון שלי.
"שוב?"
"אני לא סומכת על אף אחד, בובה קטנה שלי."
"אני לא רוצה לחזור לשם!"
"אין לך דרך להתנגד כרגע" היא ידעה שאני אוהבת אותה. היא ידעה שמעשייה משפיעים עליי והיא שיחקה בזה. נתתי לה את הפלאפון שלי יודעת שאתחרט על זה אחר כך.
"תודה רבה לך." היא חייכה אליי, לוקחת ממני את הפלאפון. אני אוהבת שהיא אומרת לי תודה, זה גורם לי להרגיש מיוחדת.
"נלך?" שאלה מאל וקמה מהרצפה הקרה.
"אוקי, גברת מאל" מלמלי וקמתי אחריה נעזרת בידה.
"עדיין לא, בובה שלי." הנהנתי לדבריה ויצאתי איתה מחדרי, נותנת מבט אחרון כי ידעתי שלא אוכל לשוב לכאן.. גם אם אצליח לברוח ממנה שוב. בעודנו יורדות לקומה התחתונה עצרה אותנו דודתי מארין עם מגש של עוגיות "לילה, את כבר הולכת?" היא שאלה עם חיוכה המתוק. ידעתי שזאת שיהיה קשה לראות אותה שוב כי מאל מכירה אותה. רציתי לחבק אותה ולשבת לאכול איתה את העוגיות שזה עתה הוציאה מהתור, הריח נכנס לאפי ונשמתי אותו עמוק מתפלל שאוכל להריח אותו שוב ביום מין הימים. "היי תהיה איתי אל תדאגי, מארין." ענתה מאל במקומי.
"תהינו בנות." היא הניחה את המגש ונופפה לנו לשלום. הצטערתי שהיא לא עצרה בעדנו מללכת. שהיא לא דחפה את מאל ממני ושחררה אותי מהאהבה הרעילה הזאת.
"תודה גברתי" חייכה אליה מאל, תפסה את ידי בחוזקה ומשכה אותי מחוץ לביתי לכיוון האוטו שלה.
"מאל, חכי. אני רוצה להישאר." ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלה.
"כן?" שאלה מאל בקול מבין
"כן. אני לא רוצה ללכת."
"למה?" שאלה שוב באותו הקול המבין
"כי..." כי אני שונאת את זה. אני שונאת את כל מה שקורה כרגע. אני לא רוצה אותך אני לא רוצה להיות מאוהבת בך!
"את תהיי איתי" ניסתה להרגיע אותי.
"אני יודעת אבל..."
היא עזבה את ידי ופתחה את דלת הנוסע שאכנס "כנסי, לילה."
גררתי את עצמי ועצרתי בפתח הג'יפ הוורוד.
"לילה, אם תעשי בעיות אאלץ לסמם אותך."
"לסמם??" נבהלתי. אני לא רוצה להיות מסוממת.
"כבר שכחת? את רוצה להיות במרתף כשנגיע הביתה?"
"לא. לא. אני אתנהג יפה. מצטערת מאל." נכנסתי והתיישבתי יפה.
"גברת מאל בשבילך." תרקע מאל את דלת הנוסע והתיישבה במושב הנהג. "סלחי לי" מהרתי להתנצל
"כמובן. " היא התניה את האוטו והתחילה לנסוע. משהו לך נח על אפי, כמו יש מושטת מאחורי ומצמידה מגבון רטוב לפני בחוזקה. יש מישהו מאחורי? הייתי עסוקה עם מאל, לא חשבתי על לבדוק. הריח המתוק נכנס לאפי ואבדתי הכרה.