עברו כבר כמה ימים מאז שנפגשתי במקרה עם יונג׳ון בקניון.. הוא עדיין עסוק עם הבן אדם שלו מה שגרום לי להתחיל להרגיש קצת עצוב... אני מתגעגע אליו נורא.
"היי צ׳ין... לא ראיתי את יונג׳ון מלא זמן... הוא עדיין חולה? הוא עבר בית ספר? נפרדתם??" ג׳אנגבאה שאל אותי בהפסקה.
"לא נפרדנו" ציחקקתי.
"אז למה אתה נראה כל כך עצוב לאחרונה?" הוא שאל והתיישב לידי על הספסל.
"כי אני רוצה שהוא יבוא" מילמלתי עם חיוך קטן "אני כל הזמן מדמיין לעצמי שהוא לפתע מופיע מולי ומפתיע אותי באמצע שום מקום... ואני רוצה שהוא יחבק אותי" נאנחתי "אני רוצה שהוא יחזיק אותי בין הידיים שלו.. ושלעולם לא יעזוב.." חייכתי ובהיתי לכיוון הכניסה של הבית ספר בתקווה לראות את יונג׳ון לפתע נכנס ורץ לחבק אותי.
"אני מצטער.. זה בטח נשמע לך ממש קרינג׳י" ציחקקתי אחרי כמה שניות שזכרתי שג׳אנגבאה יושב לידי ומדבר איתי.
"לא אני חושב שזה נורא חמוד" ג׳אנגבאה ציחקק "היי.. אתה רוצה שאני אחבק אותך...? לבנתיים כמובן. עד שיונג׳ון יחזור.." הוא שאל עם חיוך.
"תודה.. אבל לא נראה לי שזה יהיה אותו דבר." נאנחתי.
"אם לא ננסה איך נדע?" ג׳אנגבאה שאל עם חיוך.
"אתה מוכן להפסיק לנסות לחבק את החבר שלי?" לפתע שמעתי את הקול של יונג׳ון מאחורינו. קפצתי מהספסל ורצתי אליו מיד, יונג׳ון הרים אותי באוויר וחיבק אותי חזק "עשיתי את זה. השלמתי את התפקיד שלי ועכשיו לפרס" הוא לחש לי באוזן.
"יונג׳ון... אתה... פה... ואתה בריא .. נהדר" ג׳אנגבאה חייך חיוך מובך וקם מהספסל.
"כמות הסבלנות שלי אליך אוזלת. אז אם אתה לא תפסיק להתחיל עם צ׳ין, אני באמת אהרוג אותך. זה לא יהיה רק איום" יונג׳ון אמר ותחיל ללכת מהר מאחורי הבית ספר כדי להפוך בחזרה לשטן.
"היונג אני התגעגעתי אליך" ציחקקתי.
"שש דיבורים אחר כך קודם מה שמגיע לי" הוא אמר מיד.
"כאן? מאחורי בית ספר?" שאלתי מבולבל.
"לא. אני לוקח אותך אלי הביתה" הוא פרס את הכנפים שלו והתרומם מעל האדמה.
"תעצום עיניים. זו לא הולכת להיות תעופה נעימה" הוא אמר.
דחפתי את הראש שלי לחזה שלו ועצמתי את העיניים שלי אני סומך עליו. אני סומך עליו עם כל החיים שלי.
הרגשתי משב רוח עוצמתי על הגוף שלי, משהו שמעולם לא הכרתי. אני אף פעם לא עפתי ככה מהר. ויונג׳ון אף פעם לא עף ככה... לפחות לא כשאני בידיים שלו.
כשהוא מחזיק אותי התעופה בדרך כלל חלקה. אני מרגיש הכל פשוט חלק וקסום אבל הפעם...
הכל רועש. ואני בקושי יכול לנשום.
זו הייתה הדרך הכי מהירה שיש מעולם לא הגענו כל כך מהר אל הבית שלו.
יונג׳ון זרק אותי על המיטה והוריד לעצמו את החולצה.
"היונגי-"
YOU ARE READING
my little angel 2 *second generation*
Romanceצ׳ין כבר בן 17 הוא בחר ללמוד בבית ספר של בני אדם לעומת אח שלו הגדול, סון שבחר ללמוד להיות שטן שומר. צ׳ין קיבל את הפנים של יונגי, הוא נורא דומה לו אבל הוא גם קיבל את האישיות המלאכית מג׳ימין כמובן. אין להם בן אהוב, אבל עם צ׳ין הם מסכימים לעצמם להיות...
