הוא שלי ורק שלי

פרק 92 - מה שאני רואה

~נקודת מבט לינס~
אני ומישל מתהלכות לנו בפארק היפייפה הזה מדברות ואני לא מפסיקה לבהות בלאון וג'ון שלא מפסיקים לצחוק ולשחק, לאון לא עוזב אותו.

"אז את אומרת שפשוט ככה באו והודיעו לך שהתינוק שלך מת? אני בשוק היו להם הוכחות בכלל?" סיפרתי למישל על מה שהיה לפני כל התאומים ובכללי ההיריונות שלי "הרופא בסך הכל אמר שהתינוק היה חלש מידי משהו עם הלב שלו הוא לא החזיק מעמד ובנוסף הרופא אמר שזה משהו גנטי ואצלנו במשפחה אף פעם לא היה משהו בנושא הזה"
"מה?! ולא ניסית לתחקר?" רק אם היא הייתה יודעת כמה ומה ניסיתי לעשות "ניסיתי יותר מידי לא היו הוכחות שמשהו לא במקום אפשר לומר שהייתי משותקת במשך יותר משנה מכל הסיפור הזה לא רציתי כלום ואף אחד רק לראות את הבן שלי, פשוט לא האמנתי" היה לה מבט מוזר היא פשוט הסתכלה עלי ואז חזרה להסתכל על הנוף

"באיזה יום אמרת שזה היה ?" היא שאלה "מאי 12 לפני שלוש שנים" היא נעצרה וכך גם אני "מה קרה ?" שאלתי מודאגת היא נראתה מוזר למידי "ג'ון נולד במאי 12 לפני שלוש שנים" וואו מה?? "רגע אז..." הסתכלנו אחת על השנייה לרגע "ג'נרל הוספיטל?" היא שאלה איזה בית חולים, וזה היה המרכזי הגדול בעיר שלנו "כןן!! " אמרתי מופתעת "וואו... מפתיעה, איזה שעה ג'ון נולד?" כמובן שהייתי יותר צמאה לפרטים כי מי יודע אולי גם ראינו אחת את השנייה, איזה צירוף מקרים.

אפשר לומר שציפיתי למשהו טוב מכל זה כאילו השיחה אבל ידעתי שאני סתם חוזרת לאותו מקום שלא יכול להתקיים יותר ואני סתם חולמת " לפי איך שאני זוכרת 4 וחמישה בבוקר" חייכתי כשנזכרתי בפעם הראשונה שראיתי את התינוק הראשון שלי, הייתי רק בת 18 ואני ולאון אפילו לא ידענו מה אנחנו עושים במיוחד שהיינו בגיל הפחות מוכן למצב "הו.. אני בחצי שעה מאוחר יותר" צחקקתי "מי יודע אולי ראינו עוד אז אחת את השנייה" "כןן.." אמרתי וחייכתי.

***
הגיעה הערב אני ולאון החלטנו לצאת לשחות קצת בג'קוזי שמחוץ לחדר שלנו ובנוסף הקטנצ'יק הצטרף אלינו,
מישל ביקשה מאיתנו אם נוכל לשבת איתו קצת כי היא צריכה לעשות כמה דברים שקשורים לעבודתה אז כמובן שהסכמנו.

נשענתי על קורת הג'קוזי ובהיתי בנוף המדהים עם השקיעה הורודה והסגלגלה שגם הביאה צבעים של כתום ואדום, אני אוהבת שקיעות רק בגלל השקיעות אני נהנת מהערב, טוב אולי גם בגלל שעם הערב מגיעה גם השלווה והשקט.

אני גם אוהבת את הערב בגלל שמביאה את המחשבות ככה אף אחד לא מפריע.

המחשבות שלי נקתעו על ידי הנשיקות של לאון על צווארי החיוך שלי התפרס אף יותר עם המחשבה שהוא מנסה לחתור לאותו מקום, הוצאתי אוויר שכנראה ישב אצלי מאז שהוא התחיל במסע הנשיקות שלו.
"אי-פה ג'ון?" שאלתי ממשיכה לבהות בנוף לא זזה לרגע מהמגע הנעים של שפתיו "הוא נרדם על הספה מול הטלוויזיה אחרי המקלחת" וואו כמה זמן הייתי פה שמרוב שלא שמתי לב שהוא הספיק לקלח אותו ולשבת איתו.