My Sky

פרק 4

אני עומדת על המדרכה שליד ביתי עם עיניים פעורות לרווחה, הן לא מפסיקות לדמוע. המכונית האדומה נוסעת, כשאני לא בתוכה. הוא לא רצה שאבוא איתו, הוא דחה אותי. הוא פשוט אמר ״אני מצטער״ והלך. השאיר אותי שבורה על המדרכה, ליד המקום הנורא הזה.
התיישבתי על המדרכה וכיסיתי את פניי בידיי. לא הפסקתי לבכות, והמחשבות לא הפסיקו לרוץ במוחי. לא צפיתי לזה, חשבתי שהוא דואג לי, חשבתי שיקח אותי איתו. חשבתי שהוא מרגיש אליי מה שאני מרגישה אליו. חשבתי שלמישהו סוף סוף באמת אכפת ממני. אך טעיתי. כמו תמיד.
הדמעות לא מפסיקות לרדת ואני מחליטה לקום מהמדרכה הקרה. אך אני לא נכנסת לביתי, אני צועדת במורד הרחוב, מבינה שכל מקום הוא יותר טוב מהבית.

אחרי קילומטרים שצעדתי יחפה הגעתי לים. כמו כמעט כל ערב שאני מחליטה שאני לא רוצה להכנס לביתי. השעה מאוד מאוחרת, הים החשוך נראה מפחיד יותר, סוער יותר. אני מתיישבת על החול הקריר והנעים ומביטה בו. אני מרגישה יותר טוב כי זה נראה שהוא יותר סוער ממני, וזה מעודד אותי קצת.
״שוב פה באמצע הלילה ילדונת?״ שמעתי את קולו המוכר של דרק. הרמתי את מבטי אליו אל גופו הגבוה והרזה, אך למרות זאת הוא נראה כל כך טוב.
חייכתי חיוך קטן, הוא כבר רגיל לראות אותי פה באמצע הלילה. בהתחלה הוא לא הבין למה נערה כמוני מסתובבת לה ברחובות בלילה ובסופו של דבר מגיעה לים. הוא תמיד שאל ״למה את לא ישנה עכשיו ילדה?״ אך לא הייתי צריכה לענות. הוא פשוט חייך חיוך מבין וחיבק אותי אליו.
״יש ישיבה סביב המדורה, רוצה לבוא? להרגע קצת?״ הססתי מעט. רציתי להיות לבד.. אבל מה יש לי להפסיד?
הנהנתי בחיוך קטן והושטתי את ידי אליו כדי שיעזור לי לקום, הוא עזר לי בחיוך רחב והוביל אותי אל מעגל גדול כשאנשים יושבים מסביב, שמחים, מחייכים, למרות שהם נראים הכי שבורים.. זה נראה כאילו זה מקום המפלט של כולם פה.
״שבי ילדונת״ דרק ציווה עליי בחיוך וכך עשיתי. שילבתי את רגליי והכנסתי את אצבעותיי לחול, מציירים כל מיני צורות עליו.
״את יודעת..״ דרק קטע את השקט הנעים בלחישה ונשען על ידיו. הבטתי בו בשאלה. ״מאז הפעם הראשונה שראיתי אותך מגיעה לחוף הזה באמצע הלילה אני מחפש אותך כל יום. ואני מוצא אותך כל יום באותה נקודה בחוף, בוכה, שבירה, זועמת על החיים.״ הוא הביט אל הים בזמן שאני מביטה בו בעיניים פעורות מעט. למה שיגיד את זה? למה שיחפש אותי כל לילה מחדש?
״למה?״ מלמלתי בשקט והבטתי על פניו החלקות מזיפים. עיניו השחרות עברו להביט בי וחיוך קטן נפרס על פניו. ״כי משהו בי דואג לך.״
שמעתי את המשפט הזה הרבה בחיים שלי, הרבה אנשים טוענים שהם דואגים לי, אך הוא בין היחידים שבאמת יוצא לי להאמין להם. לו לאדם ולמיה. חשבתי שגם סמואל דואג לי אך כנראה שטעיתי.
אני מסלקת את מחשבותיי על סמואל מראשי ומחייכת חיוך מודה לדרק. הלילות בהן אני בורחת מהבית באמת עוזרים לי לשכוח מעט, עוזרים ללב שלי להרגע ולנשום אוויר צח של ים.

״דרק!״ צעקה נשמעה במרחק כמה צעדים מאיתנו. אדם גבוה שרירי בעל שיער בלונדיני מבולגן על ראשו התקדם לכיווננו. הוא נראה עצוב ופגוע. גם הוא בא לכאן כדי להרגע מעט?
״ניק! כמה זמן עבר מאז שהגעת לפה?״ דרק שואל מופתע עם חיוך רחב על השפתיים. האדם ששמו ניק התיישב מולנו והביט בדרק, ואז בי. עיניו נחתו עליי וסרקו את פניי בסקרנות. עיניי התרחבו בהלם, אלה אותם עיניים. אותם עיניים כמו של סמואל! מה לעזאזל?
״מה קרה? מה מסעיר אותך?״ דרק שואל את ניק בדאגה בזמן שאני עדיין מביטה בניק הזה מופתעת כשליבי מאיץ את קצב פעימותיו.
״אתה מכיר את ריאן נכון?״ שאל ניק ועיניי שוב נפקחו בהלם, הוא לא מתכוון לריאן..- ״ריאן קסטיז׳ו?״ דרק קטע את מחשבותיי ועברתי להביט בו, ריאן קסטיז׳ו.. זה ריאן של אליסון.! החבר הכי טוב של סמואל!
״כן..״ ניק מלמל ונאנח בעצב, ״אחותו נפטרה אתמול בלילה..״
פי נפער בהלם וכך גם עיניי. פאק. ריאן בטח.. הרוס. ואליסון בטח רוצה להרוג את עצמה כי היא לא הייתה איתו! 
״פאק!״ דרק פרץ ״מלודי? לא יכול להיות..״ הוא מלמל וטילטל את ראשו מצד לצד בחוסר אמון. ״אני יודע.. זה שוק.. אבל היא הייתה חולה.״ ניק אמר ״אני יודע אבל.. חשבתי שהיא תעבור את זה..״ דרק מלמל בעצב והרים את עיניו הנוצצות אל הים. ״מאיפה אתה מכיר אותה כל כך? אתה נראה שניה מלפרוץ בבכי״ ניק זרק והביט על דרק בסקרנות.
דרק נאנח , נראה כי קשה לו לדבר על זה. ״היא הייתה מגיעה לפה מדי פעם שהייתי צעירה יותר.. לפני שאשפזו אותה. היא חיפשה מקום מפלט מהאנשים שדאגו לה כל כך הרבה ולא נתנו לה לנשום. תמיד הבטחתי לה שהיא תעבור את המחלה הזאת, שהיא הרבה יותר חזקה ממנה..״ דמעה קטנה זלגה מעינו של דרק. וכך גם מעיניי. למה אני בוכה? לא הכרתי אותה בכלל.. מה עובר עליי בזמן האחרון?!
״אני יודע מה אתה מרגיש.. אתה צריך לראות את אחי.. סמואל שבור״