"היי" מלמלתי והוא הרים במהירות את ראשו נעמד על רגליו. הוא סרק עם עיניו את כל גופי מיליון פעם ואז מחץ אותי בחיבוק דוב.
"אלוהים את לא מבינה מה עבר לי בראש כבר" מלמל את תוך שיערי מחבק אותי יותר חזק. "אני מצטערת" מלמלתי בקול רועד מבכי. תוך כמה שניות הדמעות כבר יצאו מעצמן.
אני רק עכשיו הבנתי כמה חסרת אחריות יצאתי בזה שלא הודעתי לאף אחד ולא עניתי לשיחות של אף אחד. אני הדאגתי אותם, הם חשבו שקרה לי משהו. הוא ניתק אותי בעדינות מגופו מביט בי עם מבט כועס ומאוכזב,
"אני לא רוצה לצעוק עלייך אבל שתדעי שאני מאוכזב. את לא מבינה אפילו איך דאגתי לך. שלא לדבר על ההורים שלך, אמא שלך חשבה שחטפו אותך איימי!" הוא לא התכוון לצעוק אבל החלק האחרון יצא ככה, הוא כמעט לא קורא לי בשם הפרטי המלא שלי רק כשהוא ממש כועס עליי.
לא אמרתי דבר הבטתי בו עם עיניים דומעות מחכה לדבר הבא שהוא יגיד, זה די כואב לשמוע מבן הזוג שלך שהוא מאוכזב ממך, זאת מן צביטה קטנה בלב, אבל אני צריכה לשתוק אני באמת התנהגתי כמו ילדה קטנה וחסרת אחריות.
"את רוצה לספר לי איפה היית?" שאל מתיישב לידי על המיטה הנהנתי מביטה בפניו מנגבת את דמעותיי האחרונות.
"לכי תתקלחי קודם תרגעי. אני לא יכול לראות אותך ככה" מלמל מצמיד אותי ומדביק נשיקה לראשי ולמצחי.
הנהנתי ונכנסתי למקלחת.
**********
"את צודקת אני באמת לא הייתי נותן לך ללכת אם הייתי שומע על זה" צעק תומר לאחר שסיפרתי לו הכל. מהרגע שבת אל שלחה לנועם הודעה עד הרגע שהיא סיפרה לנו על הכל והחלפנו מספרי טלפון.
"אתה שמעת בכלל את כל מה שסיפרתי לך או שהפסקת לשמוע מהחלק שהיא ביקשה שניפגש?!" צעקתי גם אני. אני מבינה את הצד שלו כאן אבל הוא צריך להבין שהייתה לזה סיבה טובה היא ירדה מאיתנו והכל בסדר לא קרה כלום.
"איימי את לא מבינה! כמו בכל פעם שאת חוזרת ממנה אחרי שיחה אנחנו רבים אם היית הולכת והיא הייתה ממציאה לך ששכבתי איתה או משהו?" אמר תומר מניף את ידיו לצדדים מנסה לחזק את הנקודה שלו
"למה אתה כל כך אטום?! זה הרי לא קרה הכל בסדר ואתה סתם רב איתי על משהו מפגר עכשיו" צעקתי מרגישה את הגרון שלי כואב כבר.
"המשהו המפגר הזה חשוב לי! אני מנסה להגיד לך שיכולת ללכת לשם וזה לא המידע שהיית חוזרת איתו. מההתחלה לא היית צריכה ללכת"
"אבל אמרתי לך כבר היא שלחה לנועם הודעה והיא כתבה לה שהיא רוצה להתנצל על הכל, היא רשמה במפורש שהיא יצאה ממוסד גמילה והיא רוצה להתנצל" מלמלתי ,כבר חסרת כוחות מהריב הזה.
"איימי את האטומה מבנינו. היא יכלה להגיד לך את זה גם רק בשביל שתפגשו, רק בשביל שתבואי ורק אלוהים יודע אם זה היה קורה איפה יכולתי למצוא אותך עכשיו.." הוא נעצר לרגע נושם ומרים את מבטו חזרה לעיני חופן את פניי בין שתי כפות ידיו הגדולות
"אני יכולתי למצוא אותך זרוקה באיזה פינה בשכונה חסרת הכרה רק כי היא החליטה שזה יהיה מצחיק להביא את החברים שלה לפגישה"
אמר בקול רגוע מנסה להעביר לי את הנקודה שלו, זה באמת היה מטומטם מצידי הוא צודק היא באמת יכלה להביא שני אנשים איתה ולהתעלל בי.
"תום אני מבינה מה אתה אומר אני יצאתי סתומה שהלכתי אבל אני באמת לא מצטערת על זה, ויותר מזה הייתי הולכת שוב" מלמלתי עם דמעות בעיניים מזכירה את אחד משמות החיבה שנתתי לו ובכך מנסה לרכך אותו מעט.
אני יודעת שכאן אני איבדתי אותו, אבל אני עומדת מאחורי ההחלטות שלי, הלכתי וזה מה שיצא ובאמת הייתי הולכת שוב אם זה היה חוזר על עצמו.
ואם להגיד את האמת לא הייתי מספרת לו כי אני יודעת שהוא לא היה נותן לי ללכת.
"הבנתי אותך איימי, אני אוהב אותך והכל אבל אני מפחד להגיד דברים שאחר כך אני אתחרט עליהם" מלמל שומט את ידיו מפניי ויוצא מן החדר שלי.
הדמעות יצאו לבד כבר, איכזבתי אותו והוא כועס עליי ופגוע ממני, והאמת שיש לו את כל הסיבות שבעולם.
סגרתי את דלת חדרי לאחר ששמעתי את הדלת נתרקת מלמטה ונכנסתי למיטה מבינה שהלילה יקח לי הרבה זמן להירדם.
********
בוקר:
"הכל בסדר?" קיבלתי הודעה מנועם לקחתי את הקערת קורנפלקס שלי והתיישבתי בסלון לא שוכחת את החבילת טישו.
"תפתחי לי אני בחוץ" שלחה מבלי לחכות לתשובתי. הנחתי את הדברים על השולחן הקטן מתקדמת לכיון הדלת פותחת אותה, לא הספקתי למצמץ ונמשכתי לחיבוק חזק לאחר שנועם סגרה את הדלת עם רגלה.
"איך ידעת?" מלמלתי אל תוך שיערה "שון היה אצל תומר אחרי שרבתם" היא חיזקה את חיבוקה.
"את רוצה לספר לי את הצד שלך כאן?" שאלה כאשר התיישבנו על הספה בסלון הנהנתי מתחילה לשפוך בפניה גם את הריב מאתמול.
"הוא צודק איימי. במאה אחוז, אני הייתי בטוחה שאיכשהו הצלחת לשכנע אותו לתת לך ללכת. עכשיו כשאני חושבת על זה היא באמת יכלה להגיע עם עוד שני אנשים איתה, ואני ואת לא היינו מנהלות את השיחה הזאת כרגע." אמרה ונראה היה ששקעה במחשבות של מה היה קורה אם זה היה אמיתי.
הנהנתי בהבנה מושכת באפי ומנגבת כמה דמעות שברחו. אם זה היה הפוך אני הייתי מתעצבנת על תומר באותה מידה אם לא יותר.
"את חושבת שהוא עזב אותי?" שאלתי בקול שבור מבכי לאחר כמה דקות של שקט "לא איימי אין מצב בעולם שהוא עזב אותך ואם כן הוא חתיכת מפגר" אמרה מחבקת אותי חזק.
אני מקווה שהוא לא עזב אותי, כי אני באמת לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי. אני כל כך אוהבת אותו.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
