פרסי פוטר ועליית אדוני האופל

ניקו - פרק 18

אני רשמית הולך להרוס את המיטה הזאת.

כל יום אני קם עם כאב גב מחדש.

אז.. עוד יום אחד עד שסוף סוף עוזבים את המקום הזה, באמת נמאס לי ממנו.

למרות שנראה לי שליאו מצא לעצמו חבר הכי טוב חדש.

כל יום הוא ופרד מותחים אנשים.

לפי התיאור המדוייק של מולי, "אני מתגעגת לימים שבו הוא סתם מתח אנשים עם קסם. עכשיו יש לו גם טכנולוגיה. הוא וליאו פשוט הורסים לי את הבית".

קמתי מהמיטה באנחה ושמתי בגדים.

ירדתי במדרגות לכיוון הקולות ששמעתי מהסלון.

הסתכלתי על השעון. 7:36.

אני שונא להתעורר מוקדם.

במטבח היו ישובים סביב השולחן פרסי ואנבת' שהיו חבוקים (כרגיל), ליאו, פרד וג'ורג', הרמיוני ורון.

כולם ישבו שם עם עיניים רדומות בעוד שמולי מכינה חביתות עם בייקון.

"שלום מתוק! בוא תתיישב כאן אני כבר מכינה לך ארוחת בוקר!"

אני שונא שהיא קוראת לי ככה.

התיישבתי ליד רון.

כולנו נמנמנו על השולחן לכמה דקות בשקט.

בסוף כולנו קפצנו לקול פיצוץ.

כולם קפצו מהשולחן ומולי העיפה את המחבט שנחתה בקול רישרוש מחריד.

הסתכלתי על פרסי והוא הסתכל עליי בתמיהה.

הייתה דממה מוחלטת ואף אחד לא הוציא הגה.

עוד פיצוץ מחריש אוזניים והתקרה החלה לחרוק ואפר נפל ממנה.

כולם קפצו מהשולחן ורצו למטבח.

"רוצו החוצה!" צעקה אנבת'.

כולנו ברחנו החוצה לחצר.

עוד שני פיצוצים אחד אחרי השני.

מתוך הבית נשמעה צעקה.

"הארי!" צעקה הרמיוני.

עוד פיצוץ.

הבית החל לעלות באש וכל הקומה העליונה הייתה חשופה לגמרי.

הקומה העליונה קרסה לגמרי על הקומה שמתחתיה.

אוקיי. יצאתי מהשוק שהייתי בו.

"שמישהו יעשה משהו!" צעק פרסי.

פרד נעלם בקול חד ואחרי שנייה חזר עם הארי בידיים שלו.

הארי קרס.

הוא התחיל לרעוד ולמלמל דברים "אני לא יכול.. אני לא יכול..." הוא חזר ואמר.

"נקטר!" אמרה אנבת' ומהר הוציאה עטיפה מהכיס שלה.

"תחזיקו אותו" אנבת' אמרה לנו.

מהר התיישבתי והחזקתי לו את היד הימנית שרטטה.

פרד, הרמיוני ורון החזיקו אותו גם.

אנבת' החזיקה אותו והוא נאבק.

היא הכניסה לו נקטר לפה בעוד שהוא ממשיך להאיבק בנו.

"תאכל את זה הארי" פקדה עליו אנבת'.

הוא הסתכל עליה ולא הסכים לבלוע.

הנקטר פשוט נח לו בפה בזמן שהוא כמעט השתחרר מאחיזתי. השתמשתי בשתי ידיי והכבדתי את כל משקלי על ידו.

הילד פשוט לא הסכים לבלוע את זה!

לבסוף, אנבת' לקחה את ידה השמאלית שלא החזיקה את ראשו, וסתמה לו את האף.

הארי השתולל חזק יותר ונחנק.

"תחזיקו אותו!" אמרה הרמיוני.

הארי השתולל ולא הסכים לבלוע. 

אנבת' לא שיחררה מהאף שלו וחיזקה את האחיזה שלה.

הארי נחנק לגמרי והתחיל לאבד את הצבע מהפנים שלו.

סוף סוף הוא החליט לבלוע את הנקטר ואנבת' מהר ניתקה את אחיזתה ממנו.

כולנו ישבנו לצידו וחיכינו לראות מה יקרה.

"רגע" אמר רון. "למה הפיצוצים הפסיקו?"

הסתכלתי סביבי והיינו מוקפים. 

הארי הפסיק לרטוט וכולם קמו והסתכלו סביב.

עשרה אנשים עם מסכות זוהרות בצבע כסף הסתכלו עלינו בשרביטים מורמים.

הם לא זזו. הם היו נראים כמו פסלים.

שלפתי את חרבי וכך גם פרסי ואנבת', ליאו שלף את הפטיש והעלה אותו באש.

רון, פרד, מולי וג'ורג' הרימו את שרביטם גם.

עמדנו במעגל עם גבנו אחד על השני, והרגשתי שהארי קם מאחוריי.

"אז" אמר ליאו. "למה אנחנו מחכים?"