׳אל תפסידו מישהו שנמצא
איתכם בזמנים הטובים
ובזמנים הקשים בו זמנית.׳
בלייק
״שמרו על הידיים שלכם במקום שאני יכול לראות אותן.״ האיש שמאחורי ריי דוחף אותה קדימה כשאנחנו הולכים וזרם של כעס מהבהב בי. כשאני מסתכל על הפנים של ריי, אני מופתע שהיא נראית הכי רגועה שיש מאז שראיתי אותה. היא לא בהכחשה או בהלם, אלא רגועה ואסופה.
״אם לא אז אתה תירה, אני מכירה את התרגיל.״ היא מגיבה.
״אוי תראה אותה ג'רמי, היא חושבת שהיא מצחיקה.״ הילד צוחק.
״הם תמיד בטוחים בעצמם בהתחלה.״ השני מגיב.
הם השליכו אותנו ליחידת האחסון הנטושה הקרובה ביותר שמצאו ונעלו אותנו אחרי שהורידו את האזיקים. אני ממהר לעזור לריי לקום, הלב שלי כמעט יוצא מהחזה שלי בגלל שלא הצלחתי למנוע את זה.
״את בסדר?״
״כן, אנחנו צריכים לצאת מכאן.״ היא במהירות קמה בלי לבזבז שנייה.
״השארתי את התרמיל שלי שם ביער, יש לי שם הכל, אז אנחנו חייבים לחזור בסופו של דבר.״ היא מתחילה להסתובב להסתכל אם יש יציאה בזמן שאני עומד שם המום.
״אתה מתכוון לעזור?״ היא מוציאה אותי ממחשבותיי.
״כן, בטח.״ אני הולך במהירות להזיז קופסאות, מקווה שחלונות יהיו מאחוריהן.
אחרי שאנחנו מסתכלים לכל מקום, היא מתנשמת בקול ומתחילה לצרוח. אני חושב שמשהו קרה לה, זורק את הקופסא שהחזקתי באימה ורץ אליה לראות אותה חוגגת שהיא מצאה חלון גבוה.
״הבהלת אותי.״ אני מתיישב על הרצפה ומסדר את הנשימה.
״סליחה, אבל מצאתי חלון!״ היא אומרת עם חיוך רחב על הפנים שגורם לי לחייך.
״עבודה טובה ילדונת.״ אני קם בחזרה.
״אנחנו יכולים בקלות לעשות מבצר עם זה, תתפוס כל דבר יציב ותביא אותו לפה נעשה ערימה.״ היא פוקדת וכבר עושה זאת בעצמה.
״מצאת כאן כלי נשק?״ היא שואלת לאחר שמצאה ערימה שמפתיעה אותי.
״לא.״ אני אומר לא בטוח. היא מהנהנת בשקט, אבודה במחשבותיה.
״אתה טטפס למעלה, למקרה שזה לא עובד אז לפחות תוכל להשיג את התיק שלי ולהוציא אותי החוצה.״ היא מציעה אבל אני ממהר לדחות את זה.
״את קודם יוצאת מכאן, ואז את תרוצי כמה שיותר מהר שאת יכולה ואני כבר אמצא אותך.״ אני מסיים לפני שהיא בכלל יכולה להתווכח.
״שנינו יוצאים מכאן.״ היא מרגיעה אותי אבל זה נראה יותר כמו עצמה.
דברים רעים לא תמיד חייבים לקרות, נכון?״ אני שואל בתקווה להעלות את מצב רוחה אבל היא פשוט מהנהנת בשקט וגורמת לי לתהות מה באמת קרה כשנחטפה. היא מעולם לא רצתה לדבר על זה ומאז זה הפך אותה ליותר רצינית, לא הבחורה חסרת הדאגות שזכיתי להכיר ולאהוב.
אחרי די הרבה מאבקים, שנינו מחוץ ליחידת האחסון והיא נאנחת, ומשפשפת את הידיים.
״מתחיל להחשיך.״ היא נאנחת ומסתכלת לשמיים.
״בואי נלך לפני שהם באים.״ אני סוחב אותה איתי במהירות אבל בשקט.
בזמן שאנחנו הולכים, אני שומע קולות אחרים ורציתי מאוד לגנוח מתסכול אבל פשוט הסתרתי את ריי מאחורי כמה שיחים.
אני מסתכל על ריי, מודאג מכך שהיא שקטה. דמעות פתאום מהבהבות בעיניה ולפני שאני שואל מה לא בסדר, היא קופצת ומתחילה לרוץ לעבר הקולות כמעט מעידה. אפילו לא נותן לעצמי שנייה לחשוב על זה, אני מתחיל לרדוף אחריה.
אבל אני עוצר במסלולי כשאני רואה את אייס עומד שם עם כמה מהחבר'ה. כשהם שומעים את צעדיה מתקרבים הם מכוונים את הרובים אליה מבלי לדעת מי היא. עם זאת היא לא עוצרת, וברגע שהיא נראית באופק, הם מפילים במהירות את האקדחים שלהם בהלם.
לפני שאייס רואה מה קורה, היא משליכה את עצמה עליו, מחבקת את צווארו בחוזקה, גופה הקטן רועד.
אני פשוט עומד שם, מתבונן בבחורה שאני אוהב מחבק את ההתאמה המושלמת שלה ולבסוף מבין שאין לה מקום בשבילי בלב. ההבנה הזו איחרה, אבל איכשהו פשוט שקעה בתוכי. הסיבה שהיא שקטה ורגועה עכשיו היא בגלל שהיא לא סומכת עליי כמו שהיא סומכת עליו.
אני תמיד אהיה רק בלייק בשבילה, ואולי זה לטובה. אני לא מכיר את ההתמודדויות שלה כמוהו, הגיע הזמן שאעבור הלאה, לא?
אני עושה את דרכי אליהם והמרשמלויים שוב שומרים על המשמר אבל הם רואים את הפנים שלי וממהרים אליי, משאירים את הבוס לקבל את הפרטיות שלו ומתחילים להוציא ממני שאלות. אני יוצר קשר עין עם אייס שנראה קטלני ואני יודע על מה הוא חושב.
איך יכולתי בכלל לאפשר לעצמי לתת לריי להיבהל כל כך? איך לא ראיתי את זה מגיע?
- - - - -
אז בגלל שהרבה מכן כתבו לי בפרטי מה בלייק חושב ואולי כדאי לעשות לו גם נקודת מבט
אז הנה בלייק ומה שהוא באמת חושב
הייתן רוצות שבלייק יופיע פה יותר?
ВЫ ЧИТАЕТЕ
SAVED BY A GANGLEADER ✔️
Подростковая литератураתקציר ריי בת ה19 עוברת התעללות על ידי הוריה המאמצים שלא מעוניינים בה. היא בשנה הרביעית שלה באוניברסיטה כדי להפוך לרופאה. ריי חכמה במיוחד, ידועה בטוב לבה הרחב ובעיקר היא ביישנית מאוד. אייס בן ה21 הוא ראש כנופייה שקט ומסוכן. מעולם לא תראו אותו עם חב...
