Why do you always say no?

החיים עצמם

״למה?״ הילדה אמרה. בת השלוש עשרה עם כל כך הרבה צרות בחיים וכאב בלתי פוסק, שמצאה את הסיפוק שלה רק בקניות ובילויים עם חברות רק כדי לשכוח את הכאב, רק כדי להיות רגילה, כדי לשכוח שהיא שונה, שהגוף שלה שונה וגדול, ושהיא לא יכולה לשים איזה בגד שבא לה רק בגלל שהיא סובלת מעודף משקל שבערך כל חייה רודף אחריה. אבל השנה? הוא הכי השפיע עליה, היא נהייתה כל כך עצובה ומותשת מהחיים, היא פשוט ויתרה. הרימה ידיים.
בתחילת השנה היא הייתה מאושרת, היא הצליחה בחופש לרדת המון במשקל ולבשה כל דבר שהיא רק רצתה, ונהנתה מהחיים.
היום? היא כל היום בחדר, בודדה, במסך כל היום שוקעת רק כדי לשכוח מהכל, פשוט חייה בשביל כלום.
מה שונה בין איש מת לבינה? היא כל היום סובלת, כל היום לבד עם המסך, מחפשת איפה להיות ובאיזו אפליקציה רק כדי להעביר את השיעמום הבלתי פוסק שלה. זה קשה, גיל ההתבגרות משפיע עליה קשה, היא לא מצליחה לנשום לרגע
כל היום היא או עצבנית או עצובה או מאוכזבת מהכל.
היא איבדה כבר את האושר שלה, היא הרימה ידיים ממזמן
היא כבר לא יודעת איפה תחושת הסיפוק שלה.