פרק 3

274 17 2
                                    

"היי" אמרה לי וחייכה, אני מכירה כבר את החיוך שלה, אין מצב שהיא פה בגלל שהיא אוהבת את דניאל.
ידעתי בדיוק למה היא פה, אבל איך היא הגיעה אליי?
עד כמה שהייתי סתומה לא נתתי לה יותר מדי פרטים עליי.
רציתי למות, אני חושבת שהפכתי לחיוורת כמו קיר בזמן שהסתכלתי עליה.
"אמה הכל בסדר?" שאל אבא שלי מודאג.

אחרי שעה של דיבורים ושל מבטים רומזים ושקטים שאמילי שלחה לי, ישבנו לאכול ארוחת ערב.
"אז, אמה, באיזה כיתה את?" שאלה אמילי, היא יודעת את התשובה, היא משחקת את עצמה,
וזה חירפן אותי.
"כיתה י" עניתי ואני חושבת שיצא לי קול כועס.
"מאיפה אתם מכירים?" לא יכולתי לעצור את עצמי מלדעת, איך היא הגיעה אליו?
"את האמת שאמילי שלחה לי הודעה באינסטגרם" ענה דניאל וצחק.
פאק! איך לא חשבתי על זה?? וואוווו אני ממש סתומה!
"אמה את יכולה להביא לי כוס מים?״ שאלה אותי אמילי.
"כן, בטח" חייכתי את החיוך הכי מאולץ שהצלחתי לעשות והלכתי לחפש כוסות בארגזים.
לא מספיק שהיא באה לפה כמו זרה ומשחקת את עצמה תמימה היא גם מעזה לבקש ממני דברים?? רציתי לשבור לה את הכוס על הראש.
"מצאת?" דניאל הבהיל אותי מאחור.
"יאווו דפוק הבהלת אותי!" אמרתי ודחפתי אותו.
"ומה רע בזה?" אמר וצחק.
"הנה, קח תביא לחברה שלך" הבאתי לו את הכוס היחידה שמצאתי.
"לא אהבת אותה אה?" שאל טיפה מבואס.
"מה?" עניתי מופתעת, אני עד כדי כך שקופה?
"בבקשה תתני לה הזדמנות, היא חמודה ממש ואני אוהב אותה" התחנן.
"טוב, אוקיי, אני אנסה" עניתי וחייכתי,
"חולה עלייך" חיבק אותי וחזר לשבת, ואני אחריו.

"את עובדת במשהו?" שאל אבא שלי.
מעניין מה היא תגיד עכשיו.
"את האמת שכן, אני מוכרת דברים" אמרה וחייכה אליי.
עוד שנייה באמת הייתי שוברת לה את הכוס על הראש.
"מה את בדיוק מוכרת?" שאלתי ועשיתי את עצמי מתעניינת, ידעתי את התשובה, היא מוכרת דברים לקטינים, סמים, סגריות, אלכוהול..
כל מה שרק נבקש, אני אומרת "נבקש" כי משם הכרתי אותה.
היא בעצמה דחפה לי דברים ושיכנעה אותי לקנות עוד ועוד עד לא מזמן.
"כל מיני, אם מעניין אותך אני יכולה להסביר לך יותר אחר כך" ענתה והמשיכה עם החיוך התמים שלה, הכל הצגה אחת גדולה.
היא פה מסיבה אחת, היא רוצה את הכסף.
שמעתי דפיקות בדלת, זאת הזדמנות טובה לעשות משהו אחר חוץ מלדמיין אותי שוברת לה כוס על הראש.
"אני אפתח" אמרתי והלכתי לדלת.

"היי, אני גיא אני השכן ממול..באתי להגיד ברוכים הבאים" אמר מחזיק עוגת שוקולד ביד.
בטח ההורים שלט הכריחו אותו לבוא, חשבתי.
"איך קוראים לך?" שאל וחייך, החיוך שלו היה נראה אמיתי.
"אמה" עניתי וחייכתי בחזרה.
"היי אמה, אני גיא" ענה והביא לי את העוגה.
"בן כמה אתה?" שאלתי מקווה שהוא יגיד 16.
"אני בן 16, כיתה י', את גם נכון?"
יש! 1-0 לי!
"כן, קול, לא חשבתי שיהיו פה ילדים בגיל שלי"
"את צוחקת? יש פה כל כך הרבה בגיל שלנו" אמר וצחק.
"בטח יש לכם חבורות לא?" שאלתי מתעניינת.
"כן, אבל בגדול כולם עם כולם, ככה זה מושב" ענה ושוב חייך.
החיוך שלו היה חמוד, הוא היה נראה אמיתי, לא כאילו הכריחו אותו לבוא להביא עוגה לשכנים.
"רק שתדעי שכמעט כולם פה עשו עלייך סטוק"
מה? איזה מוזר, למה שיהיה להם אכפת מילדה "מפונקת" מהעיר שעוברת לפה?
"אני בכלל לא ידעתי לאן אנחנו עוברים" צחקתי, "לא רציתי לשאול יותר מדי"
הוא צחק גם, אמרתי כבר שהוא חמוד?
היה כמה שניות שקט ואז הוא שבר את השתיקה.
"אז..אמה, אפשר את המספר שלך?" שאל והייתי בשוק, לא ידעתי איך להגיב.
"לא ככה, אני רוצה לצרף אותך לקבוצת ווצאפ שלנו" אמר והתפקע מצחוק.
"אה כן, ברור" צחקתי גם, סתומה.

"ביי נדבר" אמר והלך.
סגרתי את הדלת וחזרתי לשבת.
"מי היה בדלת?" שאל אבא שלי,
"השכן ממול הוא בא להגיד שלום, הוא גם הביא איתו עוגה" אמרתי ופיניתי את הכלים שלי.
"הוא בגיל שלי" הוספתי.
"הופה!" אמר דניאל וצחק.
"שתוק" סיננתי ועליתי לחדר.

אוף, האימילי הזאת לא תשחרר, למה מההתחלה נכנסתי לזה?
אני ידעתי את התשובה לזה, אחרי שאמא נפטרה היה לי כל כל קשה, רציתי להתנתק מהעולם, רציתי שהיא תחזור ולקח לי המון זמן לעכל שזה לא יקרה, באותו הזמן שמעתי כמה ילדים בבית הספר מדברים על איזה כיף זה להשתכר.
חשבתי שהם סתומים.
מה כיף בזה?? ההנגובר שאחרי? או ההקאות?
הם היו שכבה מעליי, אני ורום תמיד צחקנו עליהם שהם כל הזמן מנסים לצאת מגניבים.
רום לא אהב שדיברנו על אלכוהול או בכללי על דברים בסגנון הזה, הוא אמר שאנחנו לא צריכים להתעסק בזה.
אבל אם הוא היה יודע כמה התעסקתי בזה..או יותר נכון הסתבכתי.
היא לא תעזוב אותי בשקט.

"אמה אנחנו הולכים רגע לקנות משהו, אמילי נשארת פה עד שהמונית שלה תגיע" צעק אבא שלי מלמטה ולפני שהספקתי להגיב יצא עם דניאל מהבית.
שיט. זה רק שתינו.
"היי" אמילי נכנסה לי לחדר מחוייכת.
"זוכרת אותי?״ שאלה.

התחלה ישנהWhere stories live. Discover now