התחלה ישנה

פרק 5

יולי התקשרה אליי.
היא הסבירה לי הכל, כל מה שהיא ראתה, היא אמרה שכולם ראו את זה וששלחו לכולם את הסירטון ממספר חסום.
לא יכולתי להאמין. אבל ידעתי מי פירסם את זה.

התעוררתי בערך ב-10:15 משפשפת את עיניי ומנסה להזכר במה חלמתי, קמתי והתארגנתי.
האירועים של אתמול חוזרים בראשי כמו תקליט שבור.
"יש סירטון שפירסמו שלך!" נזכרתי במילים של יולי.
"את שתית כמויות לא הגיוניות של אלכוהול!!"
שתקתי, לא ידעתי איך להגיב. זכרתי שאמילי צילמה אותי פעם אחת כשהייתי שיכורה אבל לא הייתי בטוחה אם זה באמת או לא, וגם אם כן..מה כבר יש לה לעשות עם סרטון כזה?
עכשיו הבנתי איך הראש של המכשפה עובד..
'כולם ראו את הסירטון!!" אני זוכרת את הקול המבוהל שלה, כאילו הסירטון היה סצנה מסרט אימה.
"גל אומרת שזה לא באמת היא אומרת שזה עריכה, זה עריכה נכון?"
לא עניתי לה, הייתי בשוק.
"אמה?"
דיברנו עוד קצת וניתקתי, נרדמתי תוך כדי בכי ובגלל זה היום התעוררתי עם עיניים נפוחות, אוף זה מגעיל.

החלטתי בסוף להכנס למקלחת, לשטוף מעצמי את ההרגשה המגעילה מאתמול.
לחשוב קצת על דברים אחרים, הייתי משהו כמו ארבעים דקות במקלחת עם המחשבות שלי.
"דניאל?" צעקתי, לא ענו.
"אבא?" צעקתי, גם לא ענו.
הסתכלתי בטלפון שלי וראיתי הודעה מאבא שלי.

האבא המושלם שלי:
אני ודניאל הלכנו לקנות דברים שהוא צריך לבסיס, נחזור בסביבות שתיים עם פיצה.את יכולה להזמין חברה אם את רוצה.
את/ה: 👍🏻

"פעם ראשונה שלי לבד בבית החדש" חייכתי וחשבתי לעצמי, "קול" מילמתי וחיפשתי משהו לאכול.
הוצאתי בסוף מעדן וניל שהיה נראה סביר וישבתי עם הטלפון.
אתמול לפני שיולי הרסה לי את הערב שיחזרתי את הדברים שקרו לפני שעזבתי..
ונזכרתי ברום! רציתי לשלוח לו הודעה! איזה מזל שנזכרתי!!

רום פפרדלה:
את/ה: היי, מה קורה? סליחה אם הייתי דוחה או יבשה איתך, אשמח שתבוא לראות את הבית החדש שלי ואותי, יש לנו על מה לדבר(:

שלחתי את ההודעה והרגשתי יותר טוב עם עצמי, אחרי הכל אני יודעת מה אני מרגישה. אני יודעת שמהשנייה שרום בא אליי ואמר לי "היי" ידעתי שתהיה לנו חברות מדהימה. הוא תמיד היה הילד הנחמד של הכיתה, אבל אף פעם, אף פעם! לא חשבתי על החברות שלנו בצורה שונה. הוא גרם לי לחשוב על הדברים. יש לי הרבה מה לספר לו, וכמובן להסביר לו את הסירטון. אין מצב שהוא לא ראה אותו.
צליל ההודעה קטע את חוט מחשבותיי.

רום פפרדלה:
היי! בטח שאשמח להפגש איתך! כבר הספקתי להתגעגע!! פנויה היום??
את/ה: זאת נסיעה ארוכההה איך תגיע??
רכבת, אוטובוס, מטוס פרטי, יאכטה.. חסר דרכים?
את/ה: יאללה מחכה לך

יצאתי מהצאט עם רום ועברתי על צאטים אחרונים. מאז יום ההולדת שלי אני לא חושבת שקיבלתי כל כך הרבה הודעות, אבל כל ההודעות אותו הדבר...או ששלחו לי את הסירטון או ששאלו אותי אם אני יודעת או מה קורה איתי או דברים בסגנון..תמיד קשור לסירטון.
אבל רום לא דיבר איתי על זה..אפילו לא הזכיר את זה. מעניין למה..
שמעתי דפיקות בדלת ורצתי לפתוח אבל בדרך לדלת נזכרתי שזה לא יכול להיות רום. יש עוד לפחות שש שעות עד שהוא יגיע.
"רק לא אמילי רק לא אמילי רק לא אמילי" מילמלתי לעצמי מפחדת שדמותה תתגלה מולי.
פתחתי את הדלת מפוחדת ונשמתי לרווחה.

"היי" חייך אליי גיא.
"היי" חייכתי חזרה, חיוך אמיתי. שמחתי שזה הוא ולא אמילי.
"מה את עושה?" שאל.
"אממ את האמת שלא הרבה רק עכשיו התעוררתי" חייכתי מנסה להבין מה המטרה שלו. אולי גם הוא ראה את הסירטון?
"אה קול," חייך "רוצה לבוא אליי? עוד מעט כמה חברה מהמושב באים אליי ותוכלי להכיר את כולם"
"אה" לא ידעתי מה להגיד, הייתי מעדיפה היום להיות בשקט..הייתי צריכה את זה, אבל אולי דווקא עדיף לי ללכת לפגוש חברים חדשים?
"אוקיי כן נראה לי..אבל אני אחזור עוד שעה בערך הביתה" עניתי אחרי חשיבה קצרה.
"סבבה" אמר וחייך, "אני מחכה לך את יודעת איפה אני גר" חייך והלך לביתו.

עליתי לחדר שלי ושמתי נעליים, לקחתי מפתח ואת הטלפון וחשבתי אם זאת החלטה טובה ללכת.

בסוף הלכתי. דפקתי בדלת הבית שמולנו מקווה שגיא יפתח ולא אחד ההורים ואצטרך להציג את עצמי..
בסוף גיא פתח, הוא הכניס אותי הביתה ואירח אותי די לקצת זמן עד שהתחילו לזרום ילדים פנימה כמו טיפות גשם, היינו משהו כמו עשרים ילדים..
באיזשהו שלב הלכתי לחדר של גיא, הייתי צריכה קצת שקט מכל הרעש שהילדים עשו.
פתחתי את הטלפון וראיתי שיחה שלא נענתה מרום, התקשרתי אליו בחזרה.
״הלו?״ אמרתי, מופתעת מהמהירות שבה ענה לי
״איפה את?״ הוא שאל
״הגעת כבר?״
״אמה, את בבית?״ הוא שאל ברצינות מוזרה
״לא, אני אצל השכנים. למה? קרה משהו?״ שאלתי לא מבינה
״אני אבוא ביום אחר בסדר? תתקשרי לאבא שלך...״
״מה? למה?״
״אמה פשוט תתקשרי אליו״ הוא אמר וניתק