בוערת

{1} אש

בתור בת למשפחה של מערבלים, תמיד הייתי מוקפת מים.
האגם בחצר משפחתי, התעלה העוברת בין חדרי הבית, הצינורות הכסופים שנמתחו על הקירות כמו רגלי עכביש.
לכן, לפחד ממים בהחלט לא היה דבר מומלץ.
טוב, לא באמת פחדתי לגעת בהם או משהו, ובטח שלא לשתות, אבל עדיין היו לי כמה פחדים לא רציונליים במיוחד הקשורים במים.
המחשבה שאני עלולה לטבוע ולהיחנק תחת גלונים של מים, ולעולם לא לנשום שוב, בהחלט הייתה הסיבה המרכזית לרוב סיוטיי שנסבו סביב מים.

מאז שאני זוכרת את עצמי חשתי רתיעה מאותו נוזל שקוף- בניגוד חד לאבי שכיהן במועצת המערבלים, לאימי שזכתה בתואר מערבלת השנה יותר מחמש פעמים, ולשני אחיי הגדולים שעשו חיל בבית הספר ויצאו שניהם עם תעודת הצטיינות בעירבול.
אנדי, האח הבכור, על העירבול העוצמתי ביותר במחזור שלו, וליב, ששנה שעברה סיימה את התיכון, על עירבול אומנותי ומדוייק. לא פלא שהיא הייתה ראש קבוצת הריקוד בעירבול מאז כיתה י'.
ורק אלנה, אני, הבת הקטנה והמתוקה, המערבלת היחידה שפוחדת ממים.

טוב זה לא כזה מדויק, בהתחשב בכך שאני מעולם לא הפגנתי יכולת עירבול.
אמנם עדיין יש לי סיכוי- עד גיל שבע עשרה עוד ניתן להפגין יכולת, ורק אחריו מוכרזים כ'ריקים'. אבל.. יום ההולדת השבעה עשר שלי בעוד יומיים ואני עדיין יבשה כמו...
יבשה כמו..
יבשה כמו ההרצאה שלי לכיתת היסטוריה בנושא חלוקת היכולות הראשונה.

"ואז, ביום הראשון בשנה, ירדו האלים התאומים לֵנוֹס ותֵדֶרוּס וחלקו את מתנותיהם בין בני האנוש ביָרְדִיה.
לאלו שהפגינו אופי בעל עמידות וקביעות, החליט לֵנוס להעניק את יכולת העירבול, שהעניקה להם אפשרות לשלוט במים, וקרא להם מערבלים.
לאלו שהפגינו רוח חופשית ויצירתיות, העניק תֶדֵרוּס את יכולת ההנשבה, שנותנת את השליטה ברוחות השמיים, וקבע את שמם כמנשיבים."

אני הופכת דף, וממשיכה להקריא.

"מאז, בני האדם התרבו והקימו משפחות, כאשר למנשיבים נולד מנשיב, ולמערבלים נולד מערבל. לזוגות מעורבים ניתנה בדרך כלל היכולת של ההורה העוצמתי ביותר.
ההפרדה של בני האדם לשתי קבוצות, שעיקרן מבוסס על אופי, גרמה לפילוג רב שבסוף הוביל למלחמת הסערה.
המלחמה גבתה קורבנות כה רבים עד שהיא הסתיימה בהפסקת אש, שבסופה נקבעו כללים נוקשים על מנת לבסס בארצנו, יָרְדִיה, חיים משותפים יחדיו;
בעיר הבירה, זאת אומרת כאן, במימיאה, האוכלוסייה מחולקת שווה בשווה בין אנשי היכולות, כמה שאפשר. מחוץ לעיר הבירה החלוקה משתנה, אבל יש איסור על קיום ערים שבהם גרים רק בעלי יכולת אחת, מנשיבים או מערבלים.
בנוסף, הכוח חולק באופן שיוויוני- לדוגמא, הוחלט שהמערבלים יקבלו את מועצת השלטון העליונה וכוחות הביטחון, בעוד המנשיבים יקבלו את מוסדות המשפט, הנהגה פוליטית מקומית והרפואה.
כך לא כל הכוח מרוכז אצל יכולת אחת, והשלום יכול להישמר."