פרק 9

190 7 2
                                    

קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה על כל הצפיות והערכה זה ממש לא מובן מאליו!
~קריאה מהנה!~

איתי
למה אני חושבת עליו כל כך הרבה?
המבט שהיה לו בעיניים והחיוך המדהים שלו, אפשר לשקוע בעיניים שלו, שלמרות שהן חומות יש בהן כל כך הרבה גוונים של חום, אפשר לקרוא אותו לפי עיניו, הן כמו מראה, והן מראות לי את הנפש העדינה של איתי.
הורדתי את הנעליים שלי והרגשתי הקלה, שכחתי כמה הן לוחצות, חזרתי לשכב במיטטתי וניסיתי להבין.
אני מאוהבת בו? לא, אמה, טיפשה! צחקקתי לעצמי, את לא יכולה להתאהב במישהו שפגשת רק פעם אחת ובקושי דיברתם...
או שכן..?
אני יודעת איך מרגישה אהבה, זה לא ככה.
למה הוא עובד אצל אמילי? הוא הסתבך איתה? כמוני?
מה זה אומר בכלל סוחרי סמים? ונשק? אנחנו מביאים את זה לאנשים והם משלמים? אבל איך? מה אם יעלו עלינו??
דלת חדרי נפתחה ומיהרתי להעמיד פנים שאני ישנה,
"אמה?" שמעתי את הקול של אבי, לא מפתיע.
"את ערה? שמעתי מקודם רעשים מפה.." הוא נשאר עוד כמה דקות, לבסוף נאנח כיסה אותי בשמיכה, נשק למצחי ויצא מהחדר.
הסתכלתי בטלפון, השעה הייתה כבר 7:40, כדאי לי ללכת לישון? משום מה עברה לי העייפות.
אחרי הסופש הזה אני מתחילה את הלימודים בבית ספר החדש שפה, כששמעתי את דלת ביתי נסגרת הנחתי שאבי יצא לעבודה.
קמתי ממיטתי ונכנסתי למקלחת, שוטפת ממני את כל המחשבות והפחדים מאותו הלילה.
אמילי כתבה לי שהיום בתשע אני אצטרך להגיע שוב לקיוסק, לפחות הפעם זה בשעה סבירה.
הכנתי לי קפה, שהפעם יעיר אותי ויצאתי החוצה, הסתכלתי על השמיים היפים שיש היום, נראה כמו ציור.

"בו" שמעתי את גיא אומר ברוגע מוחלט מאחורי
"וואו נבהלתי" אמרתי בציניות והסתובבתי אליו
"מה קורה?" הוא שאל והתיישב לידי
"בסדר" עניתי בקצרה והמשכתי להסתכל על השמיים
"ממתי את ערה בשעה כזאת?" הוא שאל והסתכל עליי
"אתה לא מכיר אותי גיא" אמרתי וקמתי התכוונתי לחזור לביתי אלא שאז גיא החזיק לי בשורש כף היד
"אז תני לי להכיר אותך" הוא אמר וחייך,
חזרתי לשבת, אני חייבת להיות יותר נחמדה אליו.
"בסדר.." מלמלתי

"יצחק??" צחקתי בקולי קולות, לא מצליחה להפסיק לצחוק.
"די אמה!" גיא רטן, אבל חייך חיוך גדול
"השם השני שלך זה יצחק??" שאלתי תוך כדי צחוק, גיא יצחק לוי? זה שם שנשמע של מישהו מבוגר, או לפחות בוגר, לא כמו גיא שעדיין צריך להבין איך העולם עובד.
"כן אמה, השם השני שלי זה יצחק...תפסיקי לצחוק נו" הפעם גיא השתדל לכעוס אך החיוך על פניו רק גדל והפך לחצי עיגול מושלם, ובפינה הימינית גומה קטנה שגם היא מחייכת.
"אוקיי, אוקיי" אמרתי מסדירה את נשימתי, גיא יצחק לוי? וואו
"אז מה? לך יש שם שני?" גיא שאל והביט בעיניי, בניגוד לעיניו של איתי לגיא היו עיניים ירוקות, כמו דשא, אבל משהו בהן היה חסום. הן לא היו רכות כמו עיניו של איתי, שדרכן יכולתי לראות את הרגשות של איתי.
עיניו של גיא היו חסומות, אטומות, היה בהן אפילו משהו קר, משהו קשה.
הבחור הזה כנראה לא תמים כמו שחשבתי, כנראה שגם עליו עברו דברים.
"אין לי שם שני" אמרתי מנסה לחזור להיות מרוכזת בשיחה, אך ללא הצלחה, כל מחשבותיי היו כולן שייכות לאיתי, ולעיניו הרכות.

התחלה ישנהWhere stories live. Discover now