התחלה ישנה

פרק 11

בבוקר, כמו כל בוקר הבית היה שקט.
כבר התרגלתי לזה.
אבא היה בעבודה ודניאל היה בצבא, השעה הייתה 12:20 בצהריים וזאת שעה מאוד מאוחרת לקום בה בשבילי.

אחרי ששתיתי את הקפה שלי בחוץ כמו תמיד נכנסתי בחזרה הביתה והדלקתי את הטלוויזיה, עוד משהו שאמא הייתה מתחרפנת ממנו, "למה הטלוויזיה דלוקה אם את בטלפון?" אבל הפעם בגלל שהבית היה שקט הייתי צריכה קצת רעש, שישבור את הדממה, ברוב המקרים הייתי מאושרת לשקט כזה, שיעזבו אותי ויניחו לי לנפשי.
אבל דווקא בתקופה האחרונה אני מרגישה קצת בודדה, חוץ ממתי שאני עם איתי כן? איתו אי אפשר להרגיש לבד. מבט אחד שלו ואני מרגישה על גג העולם.

איתי:
את/ה: איך אתה מרגיש?
בסדר, חי
את/ה: אתה זוכר מה היה?
כן..למה שאני לא אזכור?
את/ה: לא יודעת..תמיד שוכחים אחר כך לא?
רק בסרטים
את/ה: אוקיי, שמחה לשמוע שאתה בסדר

דפיקות בדלת, גיא הגיע, קבענו ב16:30 הוא ממש הקדים השעה רק 14:40 למה שהוא יגיע עכשיו?
"מה קורה?" גיא חייך ונכנס, לא מחכה להזמנה
"לא קבענו בארבע וחצי?" שאלתי וסגרתי אחריו את הדלת מתקדמת לכיוונו.
"כן אבל הקדמתי כי היה לי משעמם, למה? את עושה משהו?" הוא שאל וצנח על הספה,
"לא, לא כל כך" חייכיתי והתיישבתי לידו, דווקא נחמד שהוא הקדים.
"אני לא מכיר אותך עדיין" גיא ציין והתיישב כרגיל
"מה זאת אומרת?" לא הבנתי
"לא דיברנו עדיין לעומק.." הסביר את עצמו וחייך שוב
"כן..טוב..מה אתה רוצה לדעת?" שאלתי
"ספרי על עצמך ואז אני אספר"
"תתחיל אתה" חייכתי וביקשתי כמו ילדה קטנה, אראה מה הוא מספר ואז אדע מה לספר, שלא אצא חופרת.
"אוקיי..אממ.." גיא חשב קצת והעביר יד בשערו ומיד לאחר מכן התחיל לדבר שוב "יש לי אחות תאומה"
"מה?? באמת??" הייתי בשוק, איך לא ידעתי?
"למה את כל כך בשוק?" גיא צחק
"כי..לא יודעת לא מתאים לך..מי זאת? איך לא פגשתי אותה? מה השם שלה?" הייתי כל כך סקרנית
"טל..והיא בפנימייה אז הגיוני שלא פגשת אותה, למרות שאני חושב שהיא הייתה במסיבה"
"טל וגיא," חייכתי "יש עוד אחים?" שאלתי
"את האמת שלא, רק שנינו וההורים"
"אה קול"
"מה איתך?" גיא שאל
"מה איתי?" חייכיתי שוב
"יש לך אחים?" גיא שאל וחייך גם
"כן, אחד גדול, דניאל" אמרתי
"ואיך זה שלא פגשתי אותו?" גיא שאל
"הוא חייל" עניתי וגיא היה נראה מסופק מתשובתי,
"אז רק שני אחים?"
"כן, אמה דניאל וההורים" אמרתי וחייכתי, אני לא אטיל עליו עכשיו את הפצצה שאין לי אמא, הוא לא ידע איך להגיב.
"במה ההורים שלך עובדים? נראה שהם לא בבית" גיא שאל והסתכל מסביב
"אבא שלי התחיל עבודה חדשה, באיזשהו משרד..לא כל כך דיברתי איתו על זה" אמרתי במהירות מקווה שלא ישאל מה עם אמא שלי.
"מה עם אמא שלך?" נו באמת גיא!
"היא.." אמרתי ובלעתי רוק, מה להגיד? "היא.. היא בסדר" אמרתי, מה הקשר אמה? דפוקה
"הבנתי.." גיא אמר "ההורים שלך גרושים?" הוא שאל
חייכתי שוב, "הלוואי" אמרתי וקמתי, "אתה רוצה לאכול משהו? או לשתות? שכחתי לשאול.." חייכתי וקיוויתי להעביר את הנושא הזה.
"כן למה לא, יש לכם ביגלה?" שאל גיא והלך אחרי
"אממ אני חושבת שכן..איפשהו.." חייכתי שוב
"עדיין את לא מכירה את הבית?"
"עדיין אני לא מכירה את הבית" חייכתי וגיא צחק.

אחרי שלוש וחצי שעות שבהם שיחקנו בפליסטיישן וראינו סירטונים מצחיקים ביוטיוב וכמובן אכלנו ביגלה, גיא חזר הביתה, וכמה דקות אחריו גם אבי חזר, הוא היה נראה מותש.
הצעתי להכין לו משהו לאכול אך הוא אמר שהוא עייף מדי בכדי לאכול והלך לחדרו.
אני עליתי לחדרי והחלטתי לדבר עם דניאל, הוא לא יכול לכעוס עליי לנצח.

דניאלי אחי החתיך:
את/ה: היי מה קורה? תתקשר אליי כשאתה יכול

מכיוון שידעתי שהוא לא יהיה מחובר לא התאכזבתי כשהוא לא יתקשר אליי כמה דקות אחרי ההודעה, ישבתי לי במיטטתי וחשבתי, מה חסר לי?
זאת אומרת, למה התחלתי לשתות? בגלל החוסר באמא.
כי התגעגעתי, אבל מה חסר לי עכשיו?
חסר לי הכסף לאמילי, לפני הכל זה הדבר המרכזי שחסר כרגע.
מה עוד חסר? חסרות לי חברות. לא יצא לי לדבר עם גל יולי ויובל ממתי שעברתי, וגם עם רום מאז שהוא לא בא בסוף בעקבוצ התאונה של אבי ודניאל.

רום פפרדלה:
את/ה: היי, תתקשר כשאתה יכול

היום אני אסדר את כל מה שקרה עם המושב הקודם, אני חייבת לסדר את זה, אני מרגישה כמו מועקה ואני חייבת לסיים עם הסיפור הזה.

גלוש המאוהבת:
את/ה: מה קורה? תתקשרי אליי כשאת יכולה

עכשיו, נשאר רק להמתין.
זה מה שאני אוהבת בלבקש מאנשים דברים בהודעות, זה לא כמו פנים מול פנים שאז צריך לחכות אבל כשאחד ליד השני וזה מביך, השתיקה וכמובן הזמן שבו שואלים, לדוגמא אצל חברות כשהיינו רוצות לישון אחת אצל השנייה בתקופת היסודי ושאלנו את האמהות שלנו, הזמן שבו חיכינו בציפייה והתחננו בפניהן שיסכימו היה לא כל כך נעים. אבל בגלל שכל כך רצינו את זה גם לא היה לנו אכפת.
צליל של הודעה בקע מהטלפון שלי, מי ענה לי?

דניאל אחי החתיך:
לא יכול להתקשר, עוד מעט נגמר הזמן. תכתבי.
את/ה: אתה עדיין כועס עליי?
לא יודע אין לי זמן להתעסק בזה.
את/ה: אתה נשמע עצבני
די אמה, הכל בסדר טוב? חייב ללכת ביי.

אוקיי, עם דניאל כנראה עדיף פנים מול פנים, כשהוא בצבא הוא רציני מדי. אי אפשר לדבר איתו.
וגם אין לו זמן, בטירונות כשהיה לו שעת תש הוא היה זמין לשעה אחת ובה תמיד דיברנו, אבל עכשיו אי אפשר לדעת מתי הוא יהיה זמין. וזה שהוא ענה לי כזה מהר היה ממש לא יאומן, במיוחד זה שדניאל ענה לי לפני רום או גל.

גלוש המאוהבת:
מה קרה שנזכרת בי פתאום?

זאת ההודעה שקיבלתי מגל, שקראתי אותה שוב ושוב בניסיון להבין מה מסתתר מאחוריה, על מה היא כועסת?

רום פפרדלה:
מה קרה שנזכרת בי פתאום?

ואת אותה ההודעה בדיוק קבלתי גם מרום, והתשובה היחידה שהייתה לי הייתה גם די צפויה,
הם ביחד.
ולמרות שאני כבר לא בקטע של רום, גל קנאה עלה בי והתחלתי להתעצבן.