התחלה ישנה

פרק 20

לבשתי ג׳ינס קצר ובהיר וחולצת בטן לבנה, עדיין חם בחוץ, אני מחכה שיגיע החורף.
העונה האהובה עליי.
להתחמם עם כוס שוקו מתחת לשמיכת פוך.

טל, אור והמתולתלת, שאני עדיין לא יודעת את שמה, לבשו שמלות קצרצרות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון. איך הן מרגישות בנוח להסתובב ככה?
״זה מה שאת לובשת?״ שאלה המתולתלת עם מבט נגעל, אני לא אוהבת אותה.
״כן, יש בעיה?״ עניתי לה באותו הטון, וואו, מאיפה הגיע האומץ הזה?
״את מהממת!״ אור אמרה בהתלהבות וחיבקה אותי, ולחשוב שהכרתי אותה רק לפני כמה שעות.
״לא! אור! היא לא יכולה לבוא איתנו ככה״ המתולתלת אמרה, יש לי הרגשה שהיא לא מחבבת אותי.
״שתקי עדן,היא מהממת״ טל אמרה והתקרבה אליי בחיוך.
עדן? כנראה זה השם שלה, סוף סוף.

בשנייה שהגענו הבנות התפזרו.
המסיבה הייתה בחצר בין המגורים של הבנות למגורים של הבנים, היה המון מוזיקה ושולחן קטן עם חטיפים ושתייה קרה וחריפה. מעניין איך עירית לא יודעת על זה, זה משהו שקשה להסתיר.
ריח חזק של סיגריות היה באוויר ואני נגעלתי, למה לא נשארתי בחדר?
טל הלכה להיות עם נדב, אני חושבת שהיא דלוקה עליו.
אור הלכה להיות עם איזשהו ילד שהיה נראה קטן מאיתנו בכמה שנים, והמתולתלת שכנראה קוראים לה עדן, הלכה לשבת עם כל הבנים שמעשנים.
מה הם מעשנים?
לא משנה, לא רוצה לדעת.

התיישבתי שם בפינה של הדשא ונשענתי על הבניין של מגורי הבנים.
אם הייתי נשארת בחדר, היה לי שקט, ויכולתי לדבר עם איתי.
אני מתגעגעת אליו.
גם לגיא.
אני חייבת לדבר איתם, לא ראיתי אותם כמה שעות ואני מרגישה כאילו הם שכחו ממני ואני מהם.
אבא שלי ביקש ממני להתקשר אליו בערב, אני אגיד לו שהייתי עסוקה, הוא יבין.
אבל יש לי משהו אחד שלא יוצא לי מהראש, או יותר נכון מישהי.

נויה..
איתי אמר לי שהיא מתה ממנת יתר, אבל זה לא נכון.
איך הוא לא יודע שזה לא נכון? איך זה הגיוני שהשוטרים שחקרו את זה לא ידעו שמדובר ברצח? זה לא משהו שקל להסתיר, איך זה הגיוני שאיתי לא יודע? שאחותו הגדולה נרצחה, היא לא מתה ממנת יתר, היא נרצחה.
הוא לא יודע את זה? או שהוא הסתיר את זה ממני?
אם זה רצח, ואם טל לא התבלבלה, זה גדול עלינו.
אנחנו לא יכולים לשחק את עצמנו בלשים ולחקור רצח, רצח זה מסוכן, אי אפשר לחקור דבר כזה.
אבל זה בשביל איתי, ואנחנו כבר מצאנו חצי תשובה לא?
אני נמצאת עכשיו איפה שנויה למדה, יותר קרוב מזה אני לא אמצא.
״למה את לבד?״ אופק שאל והתיישב לידי, נבהלתי, מאיפה הוא הגיע?
״הא?״ הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה, מקווה שהוא לא ראה שנבהלתי

״מה את נבהלת ככה? למה מה קרה?״ הוא צחק
״מאיפה באת?״ שאלתי
״שתית משהו?״ הוא שואל ומבטו משתנה
״מה? לא״ עניתי
״אני עמדתי מולך כבר כמה דקות ולא התייחסת״
״מסכן״
״רוצה לשתות?״
״לא, תודה״
״למה לא?״
״טוב, אולי תחזור לחברים שלך?״ שאלתי וקמתי, אני חוזרת לחדר.
אין לי מה לעשות פה.
״מה למה?״ הוא שאל, איזה דביל הוא, לא מבין רמזים.
״אני חוזרת לחדר, אני לא מרגישה טוב״ שיקרתי, אני מפחדת שאני אתחיל לשתות שוב, וגם אין לי מה לעשות פה.
״אה..את רוצה שאני אבוא איתך?״
לא. ממש ממש לא. לא רוצה לדעת מה הולך לו בראש. לא. פשוט..
״אם אתה רוצה״ אמרתי כאילו הכניסו לי הקלטה לראש.
לאלאלא אבל אמרת לא אמהה