פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

עיר הנצנצים

ליאו:
זה היה אחד הדברים המוזרים שעשינו אי פעם, וזו רשימה לא קצרה. איזה כיף!
אבל מצד שני, זה לא היה ככ כיף. הרגשנו שאנחנו מתפרקים לחתיכות קטנות ומתעופפים למקום רחוק. הרגשתי שעשו ממני מקושקשת ליאו. אני מאמין שגם פרסי הרגיש ככה.
כשסוף סוף זה הפסיק, והצלחנו להחזיר לעצמנו את הראיה (שמעו שזה ממש מסנוור), מצאנו את עצמנו במקום שבקלות יכל להיות הארמון של פוסידון, רק שהיו שם כל כך הרבה נצנצים. אבל אני מתכוון, ממש בכל מקום. זה נראה כמו עיר הנצנצים התת מימית הגדולה והנוצצת בעולם. הסתכלתי על פרסי ושאלתי אותו- "המקום הזה מוכר לך?"
"לא". הוא ענה לי, "יש פה ככ הרבה נצנצים שביתן אפרודיטה היה מקנא. זה גורם לי בחילה" הוא אמר.
שמענו צעדים של אנשים אז התחבאנו מאחורי הר הנצנצים הקרוב ביותר. רצינו לקלוט את המקום לפני שהוא יקלוט אותנו.
שמענו דו שיח וזה נשמע בערך ככה:
"אוי שוב פעם אנחנו בעיר הנצנצים? מה שכחנו פה? אני שונאת את העיר הזאת יותר משאני שונאת להפסיד איתך בהתערבות" (לא יכולתי שלא להסכים איתה שזו באמת עיר מלאה בנצנצים)
"כן, ואין מה לעשות. אני צריך לקנות כאן ציוד חדש כי נגמר לי, ופוסטר ממש אהבה את הציורים שלי"
"למה אין עוד מקום שאפשר לקנות את הדברים האלו" התלוננה הראשונה
"אל תדאגי, אחכ נלך לחנות 'גיהוקים ושיהוקים' ותאמיני לי שתאהבי את המקום הזה"
"פפפפפ" היא ענתה לו.
הצצנו מאיפה שהתחבאנו וראינו ענקית עם ילד בלונדיני חתיך. נדרכנו. ענקים? כאן? למה זה נראה שהילד הזה לא מפחד ממנה? ולמה זה נראה שהיא נגררת איתו?
לפני שהספקנו להגיד משהו או להחליף מבט, הילד הסתכל לכיוון שלנו וראה אותנו.
"הי אתם!" הוא אמר
**
טוב החלטתי להעלות עוד פרק כי למה לא?!
מקווה שנהנתם❤️