פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

כן! לא! אולי!

ליאו:

באנה לאנשים היום אין חוש הומור. טוב, אולי לדקס יש קצת. אולי.
בכל אופן, המורה, או פרופסור, וואטאבר, לימדה אותנו דברים שאני כבר יודע. וכשהשלמתי לה את המשפטים, היה לה את האומץ המעליב הזה להראות מופתעת. כאילו- גברת! יש לי כישורים! לא סתם אני בן הפייסטוס. אני מוכשר יותר ממך ואפילו מדקס. נראלי. אבל גברת, לא באתי לשבת פה כמה שעות, עם ADHD, ולהקשיב לדברים שאני כבר יודע!

"מתי מגיעים לחלק המעשי?" שאלתי.
"בעיקרון מתי שאתה רוצה." ענה לי דקס.
"ואם אני רוצה עכשיו?"
"אז לך על זה"

"האמת, נראלי שזה רעיון טוב" הסכימה המורה.
יופי שאת מסכימה איתי. גם אם לא, הייתי מסתדר מעולה גם בלי זה. זה לא הדבר שהכי נחוץ לי בחיי.

ניגשתי לשולחן והידיים שלי מיד התחילו להתרוצץ ולהרכיב דברים. אני צריך לחשוב איך לקרוא להם. עוד משהו על שמי, כרגיל. כמו הואלדסינטור. אבל בואו נקווה שזה יהיה מוצלח באותה מידה.

"מה אתה בונה?" שאלה, אני מתכוון- הבהילה אותי המורה.
"שוורים של ארד, אישה! אל תתגנבי אליי ככה!" (ה.כ. מוכר לכם מאיפשהו?! ;) )

"לא התכוונתי להבהיל אותך, אבל מה זו הצורת דיבור הזו? אני אשלח אותך לריתוק!"
ריתוק, ברצינות? זה האיום הכי גדול שלה?

"הוא לא התכוון לזה ככה פרופסור." התערב דקס. "הוא פשוט עוד לא רגיל לכאן."
"אז מוטב שילמד מהם הנימוסים המקובלים כאן לפני שיאלץ לשאת בתוצאות!"
"התוצאות שאת מתכוונת אליהם זה ריתוק?" שאלתי.
"כן!".
"וזה האיום הכי גדול שלך?"
"לא!"
"אז..?"
"אתה עלול להיות מסולק מכאן!"
"באמת?!" אמרתי בהתלהבות שבלבלה את הפרופסור.
"כן! לא! אולי!"
"שמעי גברת, זו לא שאלה מסובכת מדי, רק ביקשתי כן או לא."

עד עכשיו דקס הסתכל על השיחה שלנו כמו משחק פינג פונג, פעם אחת על המורה ואחר כל עליי וכחוזר חלילה או שלא חלילה. עכשיו הוא קלט שאני מחרפן את המורה שלו, ושיש סיכוי שאולי גם הוא יושפע מזה.

"פרופסור, מה דעתך ללכת לרגע לנשום אוויר?" שאל דקס.
"הוא צודק. לא בקטע רע, את פשוט נראית כאילו את הולכת להתפוצץ, ולא ממש בא לי להיות באיזור כשזה קורה." הוספתי.
דקס הסתכל עליי במבט שלא מאמין עליי. משכתי בכתפיי.

הפרופסור התעלמה ממני. למרות שנראלי שראיתי עוד וריד במצח שלה שבולט עכשיו.
"אתה צודק דקס. תכף אשוב."
והיא יצאה.

"וואו, זו פעם ראשונה שהמורה יוצאת לפניי!" אמרתי.
דקס התנפל עליי.
"מה נראה לך שאתה עושה??"
"לא יודע. מה נראלך?"
"אתה מחרפן את המורה שלי!"
"נכון"
"ומתחצף אליה!"
"נכון, נו ו..?"
"והיא עלולה להתפטר בגללך!"
"וזה משפיע עליך מאוד?"
"כן! לא! אולי!"
"וואי וואי. אין לכם את זה בשאלות של כן ולא, הא?!"
"אני תכף חוזר" אמר דקס ויצא. שיא חדש! נשארתי לבד בכיתה!
אוי לא! נשארתי לבד בכיתה! אני עלול לפוצץ אותה!
טוב, לא נורא. הם יתמודדו עם זה. הם הביאו אותי לכאן והם יודעים שאני לא יודע לצאת מהמבוך הזה. על אחריותם.

***
אז מה קורה וזה? הספקתם להתגעגע אליי?
קיצר מקווה שבקרוב (שבוע הבא🤫) בעז"ה אני אעלה עוד פרקים כי יהיה לי זמן לכתוב. יאי🥳 עוד רגע גומרת עם המבחנים לתקופה הקרובה🥳🥳🥳
בקיצור מקווה שאהבתם את הפרק, ולעולם לא אדע אם לא תצביעו ותגיבו🙃 ושתדעו שהתגובות והכוכבים זה מה שמעודד אותי לכתוב, למרות שבעיקרון אני אמורה ללמוד למבחן עכשיו... לא נורא נתמודד עם זה אחר כך.
לוב יו כוכביי⭐
ביי♥️