פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

מי, מה איך למה?? רציני?

ליאו:
"מר פורקל?" שאל פרסי (אני נורא שמח שהוא לא קרא לו שנורקל)
"מה לעזאזל?"
"איך?"
"למה?"
"כמה?"
"מה הקשר?"

"תרגעו. אתם הילדים עושים לי כאב ראש ככה."
"טוב, תסביר את עצמך."
"רציתי להראות לכם שבעצם אני המנהל של הבית ספר הזה, וכשאתם עושים בעיות, אתם עושים לי בעיות. הגעתי למסקנה שאני חייב להראות לכם את זה, כי אתכם שום דבר לא רציני."
"אוקיי, רגע מה? אתה קורא לנו לא רציניים?" שאלתי בהבעת עלבון.
"ואתה קורא לעצמך רציני?" הוא שאל בחזרה.
"ברצינות? לא."
"בהחלט לא." תיקן אותי פרסי.
"אהה אז בגלל זה היה לך כל כך קל להכניס אותנו לבית ספר" אמרתי.
"זה, והעובדה שלא מכירים אותנו ולא יודעים עלינו כלום במידה כזאת שלא מאמינים לנו". אמר פרסי
"מתי לא האמנו לכם?" שאל פורקל.
שנינו הסתכלנו עליו במבט של 'אתה רציני? באמת כאילו?'

"אמרנו לכם שאנחנו מחריבי בית ספר!" אמר פרסי
"ותהינו בקול כמה זמן ייקח לנו להחריב אותו!" הוספתי
"לא חשבנו שאתם הילדים רציניים בקשר לזה. חשבנו שאתם עושים צרות בקנה מידה נורמלי, לא בצורה יסודית כל כך."
"אז לפעם הבאה-" התחלתי לומר, "אם תהיה" קטע אותי פרסי, "תאמינו לנו שאנחנו לא מגזימים".
"בסדר, נלמד להבא." הוא ענה. "לא חשבתי שהבאנו ילדים עושי צרות כמו קיף, או יותר גרועים, כי לא חשבנו שזה בכלל אפשרי."
"אז תתפלא לשמוע, אנחנו עושים את הבלתי אפשרי" אמרתי.
"אפשר עכשיו לחזור לסוס שלי?" שאל פרסי.
"רגע, הסוס שלך?" שאל פורקל.
"כן, דא. אחרת איך אתה חושב שהוא ידע להגיע במיוחד אלינו?"
הוא היה המום. כאילו, באמת פרסי, אתה לא יודע שזה לא ברור שלכל אחד יש סוס עם כנפיים? לא יכולת להגיד את זה בצורה אולי יותר דרמתית, כדי שלפחות זה יהיה אייקוני?
טוב, לא חשוב.

חזרנו לבלאקג'ק שחיכה לנו בחוץ כמו ילד טוב.
"אל תקרא לי בוס! וזה בסדר, אנחנו יכולים ללכת. נכון מר פורקל?" שאל פרסי בטון שאומר- 'חסר-לך-אם-אתה-אומר-לי-לא-כי-אז-כל-הצנרת-של-בית-הספר-תתפוצץ'

"אתה יכול לתקשר עם הבעל חיים הזה?" שאל פורקל בפליאה
"א. כן, ב. זה פגסוס, וג', הוא מבין אותך אז הוא נעלב ודורש שתתנצל."
"או, סלח לי פגסוס-"
"קוראים לו בלאקג'ק"
"מה שתגיד. אצלנו רק סופי מסוגלת לתקשר עם חיות."
"איזה יופי. זזנו מכאן?"
פרסי ואני עלינו על בלאקג'ק ופתאום שמענו קול מוכר מאוד ומפחיד להחריד שואל- "זזים לאנשהו?"

הסתובבנו ונפלנו מהסוס. כן, לא כמעט, ממש נפלנו. כי.. האיום הכי גדול שלנו, אמ, אני מתכוון האהבה הכי גדולה שלנו עמדו והסתכלנו עלינו במבט שכמעט הרג אותנו.

***
סוף סוף פרקק!!! תאמינו לי שאני מתרגשת יותר מכם. לקח לי המון זמן לחזור לפה ובעיקרון חשבתי להעלות פרקים לימי הולדת של פרסי ואנבת' (שלצערי, לא קרה😑) ועכשיו גם עשיתי לייזר בעיניים, ולא יכולתי לקרוא שבוע, שלא לדבר על לכתוב🥴
קיצר, אז מקווה שזה מעודד אתכם קצת מהמצב במדינה, גם אם יצא צולע כי אני מנסה לחזור לזה.
אז מקווה שנהנתם מהפרק בכל זאת😁
תשארו שרוטים📀

גם אני (הרמיוני) מוסרת דש 🤗 באמת התגעגעתי לוואטפד (ברצינות לא הייתי כאן מלא זמן!!)
מקווה שהמצב אצל כולכם יחסית בסדר ושאתם לא מכירים נפטרים ממש מקרוב....
ואל תשכחו שעם ישראל חי ושאנחנו ננצח בעזרת ה'! 🇮🇱🇮🇱