הצלתי אותך

הקדמה

אני טורקת את דלת חדרי בעצבים, כלבה.
״בבית הזה לא טורקים דלתות! חוצפנית!״ אמא צועקת מהמטבח ואני שומעת אותה מתקרבת אל דלת חדרי.
אני נועלת אותה במהירות ומתיישבת על הרצפה, עם הגב לדלת.
״אן! תפתחי מיד את הדלת!״ אמא צועקת ודופקת בפרעות על דלת חדרי.
״למה?? כדי שתוכלי למצוא עוד סיבות לצרוח עליי?״ אני צועקת בחזרה ומשלבת את ידיי.
״אן! חוצפנית! זה או שאת פותחת את הדלת או שאני אפתח אותה ואת עפה לכל הרוחות מהבית שלי!״ היא צורחת והעצבים שבגופי מחרפנים אותי.
״אין בעיה! אני אעוף!״ אני צועקת ופותחת את הדלת.
פניה הכועסות של אמא בוחנות אותי, אך אני לא נשארת עוד דקה בשדה הראיה שלה ויוצאת מהבית בטריקת דלת רועשת.