פרסי ג'קסון ושומרת הערים האבודות

זינוק זה סיוט.

אנבת':
פרסי לא הגזים בתיאור שלו. זה בהחלט לא היה נעים להתפורר לחלקיקים קטנים ואז להתגשם שוב, אבל זה מרתק.
פרסי ניסה לברוח מהזינוק ביחד עם בלאקג'ק ולנסות לעקוב אחרינו מלמעלה, אבל אין סיכוי שהוא יעזוב אותי שוב ולמען האמת אני גם לא בטוחה שזה יצליח לו.
אז אמרתי לבלאקג'ק שילך למקום באיזור שמרגיש לו טוב, וגררתי את פרסי באוזן, שאחר כך התפוררה. אני מקווה שזה לא נתלש לו, כי אז לא יהיה לי במה להחזיק בפעם הבאה שהוא יעצבן אותי. בעצם יש עוד אחת, אז לא משנה.
התגשמנו במקום ענק, אבל ממש. זה ניראה כמו איזו טירה/אחוזה ענקית!
"טוב, לזה לא הכנתם אותנו" רטנתי באוזני פרסי.
"אה אממ.. הם כאילו סופר עשירים כאן?, כאילו, אם תשימי לב הם גם מתלבשים בתחפושות, והם הכריחו גם אותנו ללבוש אותם." הוא לא נראה מרוצה מזה.

הבגדים גרמו להם להיראות מאיזה סרט. "אני חייבת תמונה שלכם ככה. זה יבדר אותי מאוד." אמרתי.

הם לא היו מרוצים מזה.
והאלפים לא הבינו על מה מדובר. כאילו חשבו לעצמם- מה הבעיה במה שאנחנו לובשים?
רק הבלונדינית נראתה שהיא מבינה.

"ומה הקטע עם כל הנצנצים?" שאלתי.
יצור ענקי, שמסתבר שזה ענקית נשפה בהזדהות. "רואים??! לא רק אנחנו הענקים חושבים את זה. אתם באמת מגזימים."

"אה יופי, אני רואה שהגעתם, כפי שהמנהל דיווח לי. אין סיבה לדאגה, כבר נטפל במצב."
גירסה מבוגרת יותר של אחד הילדים עמד שם, אז תיארתי שהוא קשור אליו.
"אבא, הם יותר מוכשרים מקיף בלהחריב בית ספר!" אמר פיץ.
"כי הם שניים ואני אחד!" התגונן קיף.

רגע רגע רגע, אבא?? הוא נראה כמו האח הגדול שלהם!
פרסי קרא את מבטי כי הוא ענה לי- "אה כן, הם גם חיים נצח ולא מזדקנים, אז קשה להבחין מי מבוגר פה ומי לא."

"עוד משהו חשוב שאני צריכה לדעת?" שאלתי.
"אממ..לא..?"
"לא-לא, או לא-את תגלי אחר כך ותהרגי אותי?" שאלתי.
הוא משך בכתפיו.
אוהו, אם יהיה עוד משהו כזה קריטי, הוא הולך לחטוף.

"כנסו בבקשה לביתנו הצנוע"
"תגדיר צנוע" אמר פרסי, החטפתי לו מפרק.
"צריך להיות עם טאקט" לחשתי לו.
"תמיד? זה לא תקף רק כשאני צריך להיות נחמד למישהו או לגרום לו שלא יהרוג אותי?"
"כן מוח אצה! תמיד!"
אני לא בטוחה, אבל שמעתי אותו ממלמל משהו שנשמע כמו 'תהרגי אותי וזהו'.
כשעשיתי תנועה חדה עם היד הוא נבהל ואמר- ''לא התכוונתי ברצינות, לא התכוונתי!''
האלפים לא ממש הבינו עם מה הם מתמודדים. אני מניחה שהם חשבו שאנחנו זן מיוחד של בני אדם. טוב, טכנית אנחנו חצויים, אז אפשר לקרוא לזה עוד זן.

הם עשו לנו סיור ומאוד התלהבתי מהאדריכלות של המקום. ואיך שהכל עשוי מזכוכית? מדהים.
המבוגר מבינהם, שאני עדיין מנסה לעכל את העובדה שהוא האבא שלהם, חייך אליי.
"אני רואה שמוצא חן בעינייך העיצוב כאן"
"כן זה מדהים!"
"חכי שתראי את אטלנטיס. המקום הזה פי אלף יפה יותר!"
"הרבה נצנצים" מלמלה הענקית.
יש בזה משהו.
"טוב, אז קראתי לכולם והם אמרו שניפגש בהייבנפילד, הבית של סופי."
ליאו ופרסי נראו כאילו הם רוצים למות. "זה אומר ששוב אנחנו צריכים להתפורר?"
האלף שדומה לאבא גלגל עיניים. "קוראים לזה זינוק אור," הוא אמר, "זה לא יהרוג אתכם."
"אתה לא יכול לדעת את זה!" התקומם ליאו, ופרסי תמך בו, "אנחנו לא אלפים!".
"אבל עובדה ששרדתם עד עכשיו כמה וכמה זינוקי אור" הבלונדיני אמר.

זינקנו. זה לא באמת היה נושא שהיה נתון לוויכוח, וליאו ופרסי ניראו מובסים.
"יש לנו חברים שהם כאלה דרמה קינגס" לחשתי לקליפסו. היא הנהנה בהסכמה.
בחצר של המקום החדש היו הרבה חיות ורעשים, וסופי רצה לחד קרן עם כנפיים.
"סילבני!! מה שלומך?"
פרסי עמד שם נדהם. אני מניחה שלא יצא לו לראות סוג כזה של סוס, למרות שיצא לו לראות סוגים אחרים של סוסים הרבה יותר משונים מזה. הוא התקרב אליה.
סופי התחילה להגיד- ''אה אני לא חושבת-''
אבל הסוסה התחילה ללכת לכיוונו. כל האלפים עמדו פעורי פה.
"היא בחיים לא התקרבה למישהו ככה, חוץ מלסופי, ואתה בכלל לא אלף"

***
זוכרים אותי? 🙈כי אני התגעגעתי😁 הרבה זמן לא העליתי פרק וכל הזמן חשבתי על זה. ראיתי כל הצבעה שהצבעתם וכל תגובה שכתבתם. וסוף סוף היום גרמתי לעצמי לגרום את הפרק הזה כדי שתהנו, מי שנשאר פה. רואים? לא נטשתי! 🤗 אפילו שזה היה נראה ככה. פשוט הרבה זמן לא נפגשנו (הרמיוני ואני) ולא יצא לי לכתוב.. וגם היה קצת (הרבה) מחסום כתיבה. מקווה שהתגברתי עליו. סווווו, מקווה שאהבתם את הפרק ושלא ירדתי ברמה, ותמשיכו להגיב🫶
לוב יו ביי❤️