החולשה שלו

פרק 1

מיה-
״אמא״
״אמא״
״אמא!״ צרחתי בכל קולי כדאי שהיא תקום מהספה שלנו .
כולה מרוחה על הספה בלע בגדים ובקבוק שתייה בידה וקונדומים משומשים בכל הסלון.
ככה זה כשהיא מכורה.
״קר לי״ היא אומרת כמו ילדה קטנה שמבקשת מאמא שלה שמיכה.
״תעלי לחדר ואני יכסה אותך ״ אמרתי מנסה לשמור על קור רוח .
״אוקיי ״ היא אמרה וקמה על שתי רגליה .
היא עלתה במדרגות הקטנות כמו חיה פצועה .
שלוש מדרגות מטופשות שחושבים שזה גורם לבית שלנו לביאת בית של שתי קומות .
״פאק״ אמרתי ולקחתי את ידיי ומזגתי את שיערי לאחור .
אני לא יכולה להשאיר אותה לבד מחר .
הם עוד פעם יבואו .
הסתכלתי לכיוון החדר המבולגן והתחלתי לסדר אותו .
לקחתי דקות זבל והכנסתי לשם את כל הקונדומים והבירות הגמורות . הייתי מתה לזרוק לפח גם את הבגדים המלוכלים האלה.
אבל אין לה כמעט בגדים .
״שמיכההה״ שמעתי אותה צועקת כמו ילדה קטנה.
עליתי ללמעלה וזרקתי את השמיכה המטופשת אליה.
והנחתי את הבגדים שלה ליד .
ירדתי למטה והמשכתי לסדר את כל הבעת עד שהיה מסודר .
לפחות סיימתי עם זה .
———

״יופי באמת פיץ!״ אמרתי והסתכלתי על החברה הכי טובה שלי ששחכה להביא את העבודה שלנו בעברית .
״תרגעי המורה לא יעשה כלום , אני יודעת מה נעשה!״ היא אמרה נחרצות

״מה?״ הסתכלתי עליה במבט עייף אחרי אתמול ישנה רק בערך שעה כי אמא הקיאה כל שנייה.
״נבריז! , את גם ככה שפוכה ויש לי מקום טוב להיות בו , מקום ששתינו נהנה בו״
״תני לנחש , את זוממת קטנה, רוצה לראות את לורן שלך ״
״אממ גם , אבל את יודעת מי עוד יהיה שם?״
״מי?״ הסתכלתי עליה במבט עייף
״דקסטר!״
״דקסטר״אמרתי במבט מאוכזב ומעוצבן
״את יודעת שאנחנו לא הולכים לחזור נכון?״
״אני יודעת , אבל אתם תצטרכו להיפגש הרבה פעמים כי אתם חיים באותה סביבה מותק , אז פליז בואי איתי? בשביל הציון מיה בבקשהההה!״ היא אמרה והתחננה עם הידיים שלה
״בסדר! , אני יבוא ״

״יש ״ היא אמרה ועודדה את הידיים שלה כמחאה של שמחה.

הסתכלתי לעברם בזמן שהם התאמנו בזמן שפיץ הייתה בטלפון אני דווקא שמתי לב לרעתי אל דקסטר , אני לא יכולה לסבול אותו .
הוא החליט לסיים עם זה עד שיתמודד עם ההשלחות .
הסתכךתי לכיוונו בזמן שלינדזי דופקת לי מבטים .
אני שונאת אותה .
היא תמיד נטפלה לאיפה שאני גרה ומה שקורה לי בבית . היא מפיצה עליי מלא שמועות , אבל אני אצטרך להתמודד איתה כמו שאני מתמודדת עם כל דבר .
הסתכלתי לכיוונו של דקסטר , עיניו השחורות נתקעו בשלי , אני עדיין אוהבת אותו.
אבל אני לא יכולה לחזור עליו .
״קדימה לורן!״ שמעתי את פיץ צורחת לי באוזן והקשר עין הארוך שלי ושל דקסטר נקטע .
״את רצינית ?״ אמרתי והסתכלתי אליה בגיחוח
״על מי את עובדת !״ היא נזפה בי
״ככה היית בדיוק לפני חודשיים ״ היא צודקת. אבל היא לא יודעת הכל .
הסתכלתי ביזרה למשחק שהם התחילו לתרגל אחד עם השני והסתכלתי על השעון , ״פאק!״
״מה יש?״ אמרה פיץ
״אני .. סליחה אני חייבת לזוז ״
״מה יש?״ פיץ קמה ואחזה בשתיי ידיי
״כלום אני בסדר תהני מלורן אני פשוט חייבת לרוץ אני אממ״
״מאחרת! כןכן אני מאחרת ״ אמרתי לה בזמן שרצתי למחוץ למגרש .
״מיה!״ היא אמרה נחרצות
״אני יסביר לך אחר כך הכל טוב באמת ״ אמרתי לה ורצתי בנתיים למחוץ המגרש הענק .
הסתכלתי לכיוון הטלפון.
פאק אני לא מאמינה ששחכתי את זה
הסתכלתי לכיוון ההודעה שנשלחה עליי מה עובדת הסוציאלית , לפחות אל אמא שלי , פשוט לקחתי לה את הטלפון .