ההתחלה

403 26 9
                                    

*לפני שנתיים*
שמעתי את הדפיקה, את האנשים מדברים והחלטתי שזהו, אני עושה עם זה משהו
יצאתי מהחדר שלי בשמלה הירוקה האהובה עליי. על פניי איפור קליל ושיערי מסודר 'אלוהים אדירים זה הקאפו והבן שלו' חשבתי וירדתי לקידה קטנה "אדוני" אמרתי בקול קטן "שרה, מה את עושה?" שמעתי את אבא "אני מתנצלת על ההפרעה אבל יש לי עסקה" אמרתי והתיישבתי "עסקה?" הקאפו הסתכל עליי "כן אדוני, עסקה. אני מציעה את עצמי בתור אישה לבנך בתנאי שחובותיו של אבי יסגרו" אמרתי בקול קטן 'לעזעזל נשמעתי רשמית' כל החדר השתתק. זה היה יותר מידי? אלוהים רק שלא סבכתי את אבא למשך שתי דקות שנראו כמו נצח הכל היה שקט ואז הקאפו הסתכל עליי ואמר "בת כמה את ביתי?" "15" אמרתי ובחנתי את הבן שלו. הוא באמת חתיך, והאדיטים בטיקטוק עושים לו חסד. לעזעזל הוא גדול ממני בשנתיים והוא נראה כמו גבר בן 25. השרירים, הקעקועים, הדרך שהוא ישב. הוא היה גבר. ואלוהים השילוב של העיניים הירוקות והשיער השחור הזה. בהחלט הטעם שלי. הסתובבתי בחזרה אל הקאפו שהסתכל על הילד "את בת 15 את אומרת?" שאל הקאפו והסתכל עליי "כן אדוני" אמרתי "ומה שמך?" הוא שאל "שרה אדוני" הוא הפנה את תשומת הלב לבן שלו "מה אתה אומר?" רפאל בחן אותי, עיניו סורקות כל דבר בי. זזתי קצת באי נוחות מתשומת הלב "שרה תכנסי לחדר" אמר אבא "תני לנו לטפל בזה" הנהנתי ונכנסתי לחדרי. מאזינה מהדלת, כמובן. "אני רוצה אותה" שמעתי את רפאל אומר  "כל חובתייך ימחקו ואתה תזכה לאורח חיים עשיר" אמר רפאל "אני לא אתחתן איתה עכשיו כמובן, נחכה לגיל 18 אבל מרגע זה היא שלי. " חייכתי בניצחון "אנחנו נחכה כאן ואני אראה אותה בבוקר כדי לעבור על כמה חוקים." הם אמרו ושמעתי אותם נעמדים ואת השומרים נעמדים גם "תודה דון רפאל" שמעתי את אבא אומר ואת הדלת נסגרת.
למחרת התעוררתי וארגנתי את אחיי לבית ספר, והתארגנתי בעצמי. מחכה לקאפו ולבנו, בעלי לעתיד כנראה.
אוי אלוהים למה הכנסתי את עצמי?


היושששש אוקיי אני אסביר, הספר כרגע מזעזע באמת שלהקיא אבל אני יודעת שעם הזמן אני אשתפר ולאט לאט יהיה יותר קל לכתוב..... תחכו קצת והצלילה הפתאומית לעלילה תיהיה הגיונית והכל יסתדר ואז אני אשכתב את הכל כי אני אקיא מאיך שכתבתי פעם
קיצר תחכו שווה את זה❤

אישתוWhere stories live. Discover now