אי התפוחים

פרק ראשון

לונדון 1884.

מאדאם דוּפּוֹן כלל לא הייתה צרפתייה וודאי שלא הייתה גברת. היא הייתה שרועה על הכרים במיטה רחבת ידיים, בחלוק המשי שהתרומם אל מעל לשוקיה החטובות ברמיזה לעוד. עיניה, שהיו מעורפלות מאופיום ששאפה עם אחד מלקוחותיה כמה שעות קודם לכן, בחנו באדישות את הנערה הצעירה שעמדה מולה בגו זקוף. הנערה הייתה דקת גזרה ולחייה שקועות מעט, עם זאת הייתה בעלת עור יפה נטול רבב, דופון הבחינה בנמשים על אפה הקטן ועל לחייה. השמלה בעלת הצווארון הגבוה שלבשה הנערה והכובע שחבשה כבר לא היו אופנתיים, אך לפחות היו נקיים, ואת כתפיה הצנומות כיסה רדיד צמר. עיניה הגדולות, המעוטרות בריסים כהים וארוכים, הזכירו לדופון את צבעם של הערמונים שנקלו ברחוב מתחת לחלונה ונמכרו חמים ופריכים לעוברי האורח. היא זיהתה בהן גם נואשות רבה.

"אמרו לי שאת מחפשת אותי." שפתיה הצבועות באדום בוהק התעקלו בשאלה. היא ניסתה לשמור על צלילות הדעת.

"אימא שלי שלחה אותי הנה."

"אמך?" קולה של המאדאם הביע את הפתעתה, אבל היא כבר הספיקה לראות הורים שמכרו את ילדיהם לחיי זנות ופשע, זה לא היה נדיר באיזור המזרחי של לונדון.

"שרה אלישיביץ," קול נחוש בקע מבין שפתיה של הנערה, "בת הדוד שלך מקייב, ממשפחת דונסקי. כשביקרת אצלנו אמרת לאימא שאם נצטרך עזרה נפנה אלייך. חשבתי שאולי תוכלי לעזור לי למצוא כאן עבודה."

מאדאם דופון, ששמה האמיתי היה רות הופשטיין לבית דונסקי, סקרה את דמותה של הנערה ומועקה מילאה את חזה. שרה היא אישה הגונה ויראת שמיים וכפי שהיה זכור לה, עבדה למחייתה. האם מאז פגישתן האחרונה החמיר מצבה הכלכלי של הדודנית שלה עד כדי כך שהיא צריכה לשלוח את בתה הצעירה לבית בושת לחפש עבודה?

דרכיהן הצטלבו בלונדון לפני שלוש שנים. רות, שברחה מקייב לאחר הפרעות, והייתה שריד אחרון מענף דונסקי הנרחב, הגיעה ללונדון בשעת בוקר מוקדמת בספינה לבדה, על גבה שק קטן שהכיל את כל רכושה עלי אדמות. היא ירדה למזח העיר האפרורית, שנדמה כי השמש הייתה עמה בסכסוך וסירבה להאירה, וקיוותה שתמצא את קרובי משפחתה שהיגרו לשם עשרים שנה קודם לכן. למזלם, חשבה רות, נחסכו מהם הפוגרומים, השכול והאבל שהיו מנת חלקה בארץ הולדתה.

במכתבים שהגיעו לקייב סופר כי הזוג דונסקי ובתם שרה השתקעו באיסט אנד בלונדון וחברו לבני הקהילה היהודית המקומית. הם היו מלאי תקווה כי עתידם יהיה מזהיר וכי אפשרויות רבות יעמדו בפניהם בבירת האימפריה הבריטית, אבל אט אט חשפו המכתבים כי החיים לא האירו להם פנים. הם חיו בדוחק רב, ובאחד המכתבים האחרונים ששלחה בתם נכתב כי נפלו קורבן למגפת הכולרה שפשטה בעיר. לפני שחלו הספיקו לראות את שרה בתם נישאת לבחור מבני הקהילה היהודית, צעיר חרוץ וירא שמיים בשם יהושע אלישיביץ.