הארי
התעוררתי עם חוטים מחוברים אליי. לא הייתי במיטה שלי. לא לבשתי את הבגדים שלי. אז ניחשתי שאני בבית חולים. זה המקום היחיד שיכולתי לחשוב אליו. התיישבתי והשתמשתי בכל כוחי לעשות זאת.
נזכרתי במה שקרה, שזעזע אותי. לרוב שראיתי סרטים או קראתי ספרים, האנשים שהגיעו לבית החולים לא ידעו ולא זכרו מה הכניס אותם לשם. אבל אני יודע בדיוק מה קרה.
התווכחתי עם אמא שלי, מה שלא היה יוצא דופן. היא אמרה לי שהיא רוצה להכניס אותי לטיפול, ואמרתי לה שהיא עושה טעות. ואז היא התחילה לכעוס, אמרה לי שאני רזה מידי ושאני זקוק לעזרה. ואז אכלתי. אכלתי כדי להוכיח לה שאני לא רזה מידי. אבל אז הקאתי. ואז לא נותר מה להקיא, אז פשוט הקאתי דם. ואז התעלפתי. ועכשיו אני כאן.
לא הייתי ממש עצוב על היותי כאן. יצא לי לפספס בית ספר. זה יתרון. היה לי זמן לכתוב. ואולי, רק אולי, אני אמות. זה לא משהו שרוב האנשים מתרגשים ממנו. אני יודע. אבל אני מצפה לזה. אני מצפה לזה שלא אצטרך לסבול יותר בעולם הזה המלא בשקרים ואכזבות. אני מצפה להיות שום משמעות קיימת. אבל אם הייתי אומר את זה לאמא שלי, טיפול לא יהיה אפשרות. הייתי הולך ישר למקלט או משהו.
אלה הדברים שאני כותב עליהם. אני כותב על מחשבותיי, אבל עם איך שאני מלה אותם, הם נראים יותר כמו שירים חסרי חרוזים. תפסתי את המחברת שלי כדי להתחיל לרשום את מחשבותיי. מכיוון שהייתי בבית החולים, היית חושב שיהיה לי הרבה על מה לכתוב. אבל בסופו של דבר כתבתי רק מילה אחת.
לואי.
YOU ARE READING
Stay Away From Me // Larry
Romance*גמור ״יש לך את כל הפאקינג עולם. מה עוד אתה רוצה?״ אזהרות: *קללות *אנורקסיה פאנפיק קצר מתורגם על לארי סטיילינסון Written by- @xxx17-
