נ.מ. אנבת'
התעוררתי במיטה בבית שלא מוכר לי. לקח לי רגע להיזכר שאני נמצאת בבית משפחת ג'קסון. המשפחה העתידית שלי.
"בוקר טוב, חכמולוגית." שמעתי את פרסי קורא לי. מוזר, הוא אף פעם לא מתעורר מוקדם.
"בוקר טוב, מוח אצה."
"אמא שלי הכינה לך את זה." הוא הביא לי צלחת פנקייקים .
"הם כחולים."
"נכון. הם הכי טעימים ככה." הוא אמר. טעמתי את הפנקייקים.
"אתה צודק. הם מצויינים," קמתי מהמיטה, "תשמור לי אותם לאחר כך." אני לא יודעת מה איתכם, אבל כבעלת שיער מתולתל יחסית, אני חייבת לחפוף את השיער ברגע שאני קמה מהמיטה. אחרת, המברשת פשוט מסרבת לעבור דרכו. התקלחתי בזריזות והשתמשתי בשמפו של סאלי, שבקרוב תהיה חמותי.
זה קצת בלתי נתפס. בקרוב, אני אהיה נשואה לאותו הילד בעל השיער השחור והעיניים הירוקות כים, ששיבש לי את התוכניות. אותו הילד שגרם לי להאמין באהבה. שאני רצויה. שאני במקום הראשון בלב של מישהו. שבחר אותי ולא חיי אלמוות. אותי. שבחר לסבול את הגיהנום, רק כדי שידע שאני בסדר. שגם כשאיבד את הזיכרון, אף אחד לא הצליח למחוק ממנו אותי. הילד הזה עכשיו בן 17, וגם אני. הילד הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
יצאתי מהמקלחת. בחוץ חיכתה לי שמלת כלה מדהימה, עם קישוטים בגוונים שונים של כסף, ירוק ים וטורקיז. לידה היה פתק בכתב היד של סאלי.
"משלוח מוויל. הוא רצה שתמדדי אותה. אל תדאגי, פרסי לא ראה כלום."
לקחתי את השמלה בעדינות ולבשתי אותה. היא הייתה מדהימה. ראיתי את השרטוטים שלה, אבל במציאות... היא גרמה לי להרגיש כמו נסיכה. לא... כמו מלכה. דימיינתי את הקול של כירון שואל אותי (החלטנו שכירון יחתן אותנו. הוא מאוד התרגש.) "האם את, אנבת' צ'ייס, לוקחת את פרסאוס ג'קסון, לבעלך?" כמובן, הייתה לי בראש את התשובה המושלמת. "אני לא אנבת' צ'ייס. אני אנבת' ג'קסון."
YOU ARE READING
החתונה של פרסבת'
Fanfictionפרסי מחליט להציע לאנבת'. כן, הוא בסך הכל בן שבע - עשרה, אבל הרעיון מסרב לצאת מהמוח שלו. אבל הוא יצטרך עזרה - והרבה ממנה. ************************************* מקום ראשון בגיבורי האולימפוס (13.5.21) מקום ראשון בפרסבת' (16.6.21) מקום ראשון בוויל סולא...
