אדריאן נעלם מהחבורה עוד לפני שהם נכנסו לבניין אל חנות קומיקסים שהייתה הכי קרובה לכניסה האחורית. מבין שהשם שלו יכול להיפגע בגלל אהבתו לקומיקסים כשהוא היה נכנס דרך הכניסה האחורית. אחרי שווידא שאף אחד לא היה בסביבה, הוא אישר לפלאג לצאת מכיס הז'קט שלו.
"פלאג, ציפורניים!" אדריאן אמר.
עם נצנוץ ירקרק, החתול השחור הופיע במקומו של אדריאן. הוא יצא מחנות הקומיקסים בריצה לפני שמישהו יכול היה לראות אותו. הוא בדיוק רצה לקפוץ היישר לקרב כשחש בצמרמורת מפתיעה. מרינט שכבה על הכביש חסרת הכרה.
"מ-מרי?" הוא לחש כשהוא מרגיש קפוא במקומו.
הוא עזב לגמרי את המשימה המקורית שלו שהייתה למשוך את תשומת הלב של הנבל עד שהחיפושית הייתה מגיעה. החברה שלו נפצעה וזה היה הרבה יותר חשוב. הוא רץ אליה, הרים אותה וסחב אותה הרחק מהסכנה.
"ממממ. חתול שחור?" מרינט אמרה ברוך.
"איך את מרגישה, נסיכה?" הוא שאל, מנסה לא להראות את כמות הדאגה שהייתה בו.
היא נגעה באחורי ראשה ונרתעה.
"הראש שלי כואב. מה קרה? למה אתה... סוחב אותי?" היא שאלה.
החתול השחור נרגע מעט. זה היה סימן טוב שהיא הבינה מה קורה סביבה. כשהם היו מספיק רחוקים מהסכנה הוא נחת על מדרכה, משעין אותה על קיר בניין.
"נפצעת איכשהו מנבל העל. מה שגורם לי לשאול אותך: מה חשבת בדיוק? היית אמורה להסתתר!" החתול השחור נזף בה.
"א-אני מצטערת. אבל חכה, אם אתה כאן- חתול, אתה צריך להילחם בנבל העל!" מרינט אמרה בפאניקה.
היא זזה מעט כדי לעמוד אבל החתול השחור הניח את ידו על כתפה. "וזה מה שאעשה. אבל את תישארי כאן. אל תזוזי אלא אם את חייבת למצוא מקום בטוח. אמרת שהראש שלך כואב, נכון? אני לא בטוח מה קרה, אבל זה יכול להיות זעזוע מוח." הוא הזהיר.
מרינט הנהנה בראשה והתיישבה שוב ברוגע. החתול הזעיף את פניו ואמר לה בלי מילים שיבדוק אותה ברגע שהקרב יסתיים. הוא נתן לה חיוך מטופש ונפנף לפני שחזר לכיוון בו היה נבל העל.
"היי, ממש אהבתי את מכון היופי הזה, איך אני אמור לשמור על השיער הזהוב שלי במקום עכשיו?" החתול השחור שאל כשהוא נחת בדיוק כשהילדה שינתה את מכון היופי לחנות חיות.
הילדה סגרה את עיניה ונאנחה בעצבנות לפני שחזרה אליו במבט כועס.
"אם זה לא החתול השחור," היא אמרה, משועממת. "איזה נחמד לראות אותך."
"היי, בדרך כלל אני מקבל יותר מאשר התגובה הזאת. מה, בלי כעס, פחד או שמחה? את יודעת שאני אחד מגיבורי פריז ואני הולך לעצור אותך, נכון?" הוא שאל.
"אתה מבין שאני יכולה לשלוט במציאות כרגע, נכון?" היא אמרה וגלגלה את עיניה.
"בסדר, עכשיו האדישות שלך מרגיזה אותי." הוא אמר כשהוא השתמש במקל שלו בתור בליסטרה כדי שיוכל לזרוק את עצמו אליה.
ברגע שהוא נחת מולה הוא נופף ברגלו מתחת לרגלה כדי לנסות להפיל אותה על האדמה. אבל היא קפצה בקלות לפני שהמכה שלו הצליחה לפגוע בה. אז הוא ניסה לנפנף את המקל שלו עליה והיא התחמקה מההתקפה שלו.
"חתלתול רע. אתה צריך פסק זמן." היא אמרה וחייכה בזדוניות.
היא שרטטה במהירות במחברת שלה ולפתע הופיע כלוב סביב החתול השחור שלא נתן לו להפריע לה יותר.
בדיוק אז, החיפושית עפה משום מקום ונחתה מול הכלוב.
"הו שלום חיפושית, נחמד לר-" התחילה נבלת העל.
החיפושית זרקה את היו-יו שלה לכיוון נבלת-העל ותפסה את העיפרון בעזרתו, העיפה לכיוונה ותפסה אותו באוויר.
"מה את בכלל." נהמה נבלת-העל.
"אין לי זמן לזה." אמרה החיפושית באי נוחות גמורה.
היא שברה את העיפרון לשתיים ופרפר סגול עף מתוכו.
"סיימת לעשות צרות, אקומה קטן." אמרה החיפושית כשלכדה את הפרפר בתוך היו-יו שלה ועקרה ממנו את האנרגיה האפלה. "החיפושית המופלאה!"
הכל חזר לקדמותו בן רגע ועכשיו כשהחתול השחור היה חופשי הוא עשה את דרכו אל החיפושית.
"תני אגרוף." הוא אמר עם אגרוף באוויר.
"לא עכשיו, חתול. תוכל לסדר את הכל, נכון?" שאלה החיפושית בפרצוף חמוץ.
"היי היי, את בסדר, חיפושית שלי?" הוא שאל בדאגה.
"תוכל לסדר את הכל או לא?" היא הדגישה.
החתול נרתע ואוזניו השתטחו. היא כעסה עליו? אולי היא הייתה עצבנית ממשהו אחר אבל זה עדיין כאב שהיא פנתה אליו ככה. כלומר, הם אפילו לא אמרו שלום אחד לשנייה והיא פונה אליו בצורה כזאת.
"אוח. אני חייבת ללכת." היא אמרה ברתיעה בזמן שהיא נגעה באחורי ראשה. היא עפה משם ועזבה את החתול עם תחושה מוזרה של דז'ה וו.
YOU ARE READING
אני ממש מחבב\ת אותך
Fantasyתאונה גורמת לחתול השחור להיות מודאג יותר כלפי מרינט, והקרבה ביניהם גורמת לשניהם להתחיל לגלות מאפיינים דומים בין הזהות האמיתית אחד של השנייה לזהויות הסודיות שלהם. מי יגלה\תגלה את האמת קודם? מה יקרה במערכת היחסים שלהם? ------הסיפור הזה נכתב לפני עונה...
