הצילו

רגילה לזה

"דריה" אמא קוראת לי מלמטה "האוכל מוכן, גריי הגיע לבקר תאכלי מהר לפני שאת יוצאת"

אני רועדת כשהיא מזכירה אותו

אני לא אוהבת אותו

אני מפחדת ממנו

אני מכירה את הרגשה שהוא גורם לי

אני לא רוצה להכיר

אני מתלבשת בחולצה ארוכה כחולה עם סמל התיכון שבו אני לומדת וטרנינג אדום, שלא יראו כלום, שהוא לא יראה כלום

אני מתקדמת אל המטבח בצעדים קטנים, מפוחדת

"היי" הוא עוצר אותי באמצע הדרך ומחייך "איך את?" אני עוקפת אותו וממהרת אל המטבח

אל אמא

"הבת שלך לא מנומסת" הוא נכנס ומתיישב מולי, עם הגב לאמא

אמא מרימה גבה ומשלבת ידיים, מכווה בסנטרה לעבר הגבר היושב מולי

"אני מצטערת" אני ממלמלת מהר ובשקט בעוד הוא מלקק את שפתו העליונה וחיוכו גדל

"אולי אני אקפיץ אותה לבית הספר היום?" הוא מסתובב ואני מנצלת את ההזדמנות להרחיק את הכיסא מהשולחן

אמא מחייכת ומהנהנת לאישור ואני לוקחת את התיק ויוצאת לעבר המכונית הלבנה שחונה על השביל

הוא יוצא אחרי שנכנס למכונית, אני מתכוונת להתיישב מאחורה אבל הוא נועל את כל הדלתות חוץ מזו של הנוסע, זו שלידו

אני מתיישבת שם ואנחנו מתחילים לנסוע

ידו האחת על הגה המכונית וידו השנייה נחה על ירכי

היא מטפסת לאט לאט אל עבר איברי, נכנסת למכנסי ולוחצת חזק

אני נושמת מהר ובעיני עולות דמעות

הוא מחייך ומחדיר אצבעות, אחת אחרי השנייה

"כואב" אני מיללת אבל הוא ממשיך

אנחנו מגיעים לבית הספר ועוצרים

אני יוצאת וכשאני עוברת ליד הדלת שלו אני מרגישה יד שתופסת אותי

אני מסתובבת, רועדת

הוא מחייך "מה? בלי נשיקה לדוד האהוב שלך?"