"האז.. אני אבוא לבקר בחגים"
"אבל איך אני אתמודד לבד? אתה תשכח ממני בזמן שתהיה במסיבות שם בקולג׳" אמר ומהר סטרתי את דבריו "אף גבר בעולם הזה לא יגרום לי לשכוח אותך, אנחנו נוכל לדבר בטלפון כל היום וזה יהיה ממש כאילו אני כאן איתך, רק מרחוק" אמרתי וחיוך קטן עלה על שפתיו והוא נישק אותי, ומיד אחר כך השפיל את מבטו "אבל אני לא אוכל לנשק אותך, להתכרבל איתך בלילות, לחבק אותך כשאני אצטרך חיבוק" מלמל בעצב וליטפתי את הלחי שלו ברכות "אהוב, זה יעבור מהר.. אני מבטיח שלא תרגיש בחסרוני" ניסיתי לעלות תקווה על פניו והוא רק הביט בי בחצי חיוך "אני אוהב אותך" אמר "אני יודע" פלטתי בציניות והוא נתן מכה חלשה לחזה שלי "אתה דפוק" פלט בלחש ונישקתי אותו "הדפוק הזה אוהב אותך" אמרתי בלחש והוא חייך "לואי צריך לצאת!" שמעתי את אימי קוראת מלמטה "קדימה לואי אני צריכה את החדר שלך פנוי!" לוטי צעקה מיד אחריה "את לא הולכת לנשום בתוך החדר הזה! הארי ידאג לזה!" צעקתי לה והסתכלתי על הארי "להתראות האז" אמרתי ונישקתי אותו "אני אתגעגע" הוספתי ויכולתי לראות את עיניו האדומות כאילו שבכל שנייה בכי יפרוץ מהן "תתקשר כשתגיע, בסדר?" לחש ואני מניח בשביל לא להתחיל לבכות "בסדר" עניתי ועזבתי את החדר, מותיר אותו שם לבד.
הגיע הרגע להיפרד.
YOU ARE READING
One Two Three
Random"אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע ועש- לואי?" לואי והארי. מכירים מאז שנולדו.. האמהות שלהם הן החברות הכי טובות מימי התיכון והם גדלים ביחד. שכנים פיזית ונפשית. *גמור
