נבואת הקופים המעופפים

אריה מפוחלץ

לפני שלושה חודשים

~רייצ'ל

כשהופענו בחדר גדול ליד שולחן מלא בכוסות תה קטנות, כבר חשבתי שראיתי הכל. ואז הסתובבתי וראיתי אריה מפוחלץ פרוש על הקיר מאחורי, ורק אז הפסקתי להיות מופתעת. ליד השולחן ישבו גלינדה ואישה נוספת, בחליפת מכנסיים בצבע חרדל (האם כל תושבי ארץ עוץ הם נשים לא אופנתיות בגיל העמידה?), שתו תה מכוסות קטנטנות עם קומקום תואם לצד מגש עוגיות ופטפטו. לא שמעתי את כל השיחה שלהן.

לפני שהספקתי להוציא מילה, אני חושבת שלאחר מספיק הזדמנויות שבהן ג'ונה היה אמור לרדת מהפסים ולעומת התסכול שלי בדרך כלל היה שומר על קור רוח מרגיז, ג'ונה סוף סוף איבד את זה.

"אז אנחנו בקושי בורחים ממלכה אחת לאחרת, בממלכה ההיא מחכה לנו מכשפה שאומרת שיש צרות עוד יותר נוראיות, ואתן יושבות כאן ושותות תה? פשוט שותות תה. או, ועוגיות, שכחתי מהעוגיות."

'אף פעם לא לשכוח מהעוגיות' היה אחד מהחוקים הכי נוקשים שלי לפני שפגשתי את ג'ונה.

"ואת לא היית איתנו עכשיו לפני שנייה? או שיש לך הולוגרמה של עצמך מזמינה ילדים בקושי חוקיים לעזור לך בזמן שאת יושבת ומקשקשת עם החברות שלך ליד אריה מפוחלץ-" ג'ונה התנשם באימה. "אם זה האריה הפחד אני הולך... וגם...-"המילים של ג'ונה לאט לאט נבלעו אחת בתוך השנייה. חשבתי שהוא התחיל לאבד ביטחון (או שליטה) עד ששמתי לבהמכשפה נאנחה והצביעה בידה לעבר ג'ונה, שקולו השתתק לאט לאט, למרות ששפתיו המשיכו לנוע. כשקלט שאנחנו לא שומעות אותו הפסיק לדבר ופשוט הרים אצבע שלישית אל המכשפות.