אני ממש מחבב\ת אותך! - חלק 18

622 33 6
                                    

הדלתות הקדמיות של בית הספר נתלשו ממקומן ועפו כלפי פנים עם כוח הפיצוץ בחוץ וחתיכות ענקיות של עץ פגעו בחתול. עיניו התגלגלו לאחור והוא נפל קדימה. מרינט תפסה אותו לפני שהוא פגע ברצפה, אבל נפלה על ברכיה מהמשקל הפתאומי. היא הסתכלה על הדלת בדאגה וראתה נבל-על עם חליפה בצבעי אדום, כתום וצהוב שמזכירים להבות, מתקרב לכיוון בית הספר ומסתכל הנה והנה. כשעיניו נתקלו בחתול השחור ובמרינט הוא חייך בזדון.

"אה, חתול שחור, אני שמח שזה היה כל כך קל." הוא אמר.

"תתרחק ממנו!" מרינט נהמה.

היא נעמדה והתקשתה להרים את החתול ביחד איתה. הוא היה כבד באופן מפתיע למרות המראה הגמיש שלו.

"חתול! חתול שחור! אתה חייב לקום!" היא נאנקה ברגע שניסתה למשוך אותו משם איתה.

אבל היא לא הצליחה לברוח איתו מהר. היא הניחה אותו על הרצפה בעדינות והרימה את הנשק שלו. היא נעמדה בינו לבין נבל-העל, נותנת לנבל-העל את המבט הכי מרושע שהיא הייתה יכולה לעשות. אפילו אם היא הצליחה להשאיר שם את הנבל, כמה זמן היא תוכל לעכב אותו בתור מרינט? היא לא הייתה יכולה לברוח משם ולהשתנות, אז החיפושית לא הייתה יכולה להופיע ולפעול. אם החתול השחור היה מתעורר האם הוא בכלל יוכל להילחם? היא אפילו לא ידעה איך לגרום לנשק שלו לעבוד. היא לא הייתה יכולה פשוט לא לעשות כלום. היא הייתה צריכה להגן עליו.

"ילדה קטנה, את הולכת להיפגע אלא אם תפני לי את הדרך" נבל-העל הזהיר אותה.

"אז נראה שאני הולכת להיפגע." מרינט נהמה.

האיש הזעיף את פניו והעיף משהו באוויר, תפס אותו והשליך לעברה. היא העיפה את החפץ הרחק בעזרת המקל של החתול בקלות רבה. החפץ התפוצץ באוויר. היא קפצה למשמע הרעש החזק הפתאומי, אבל היא שמה לב שזה לא היה קרוב לחוזק הפיצוצים האחרים שהיו.

"זו רק טעימה קטנה ממה שאני יכול לעשות. עכשיו, תמסרי לי את החתול השחור, או שהפיצוצים הבאים לא יהיו כל כך קטנים." הוא נהם.

"אני בחיים לא אתן לך להתקרב אליו!" מרינט אמרה.

היא גיששה את המקל של החתול, קיוותה שידעה איך הוא עובד.

"איך הדבר המטופש הזה מתארך?" היא אמרה בלחישה.

סוף סוף, היא הצליחה להאריך אותו מעט, בדיוק בזמן כדי להבחין בחמישה חומרי נפץ שעפו לכיוונה. היא סובבה את המקל באותה הדרך שראתה את החתול השחור עושה כל כך הרבה פעמים. למזלה, היא סובבה אותו עם מספיק כוח, שהעיף אותם הרחק מהם. כל החמישה עפו לכיוונים שונים וברגע שכמה מהם נעלמו היא שמעה קריאות של פחד מכמה כיתות. היא הייתה צריכה לכסות את ראשה מכמה חתיכות מהתקרה שנפלו. עשן ואבק מילאו את האוויר והיא לא הייתה יכולה לעצור את עצמה מלהשתעל.

אני ממש מחבב\ת אותךWhere stories live. Discover now