One Kiss (boyxboy)

פרק 44

עדיין שלי
_________

נ.מ דניאל:

"אנחנו צריכים לדבר." שיין אמר כששילב את ידיו וליאם עמד לידו, נראה גם כועס אך פחות משיין. למה הם כועסים בכלל? כל השאר הביטו בי בבלבול, הבנות לפחות, ג'יידן וקייל הביטו בי ברחמים כי הם ידעו.. "אתה יודע מה? אני הולך מכאן." שיין אמר והתקדם לכיוון דלת. הלכתי אחריו וליאם הלך אחריי. "חכה, לאן אתה הולך?" משכתי בחולצתו והוא נעצר.
"אני לא רוצה להיות פה, דניאל. עבר עליי ערב נורא, אני רוצה לעוף מכאן!" הוא התרגז והמשיך. אני הלכתי אחריו כשליאם אחריי עד שהגענו לפנימיה שלא הייתה רחוקה מדי מהנמל.

נעמדתי מאחוריו והוא גלגל עיניים. "אמרת שאנחנו צריכים לדבר, אז דבר." דרשתי והוא התחיל להתעצבן, "שיקרת לי, שניכם שיקרתם!" הוא היה אדום וכועס וכל כך כעסתי בעצמי. הוא החבר הכי טוב שלי, הוא לא אמור להגיב ככה, הוא אמור לקבל אותי, בדיוק כמו שקיבל את דילן.

"גם דילן שיקר לך, למה עליו אתה לא כועס?" שאלתי בהרמת גבה וכיווץ עיניים. "כי דילן לא קרוב אליי כמוך! אנחנו חברים שלוש שנים והסתרת ממני את העובדה שאתה גיי?" הוא שאל ברצינות, כאילו נפגע. אני בכלל לא גיי, זה מעצבן שהוא מחליט בשבילי. אני בסך הכל אוהב את דילן, רק אותו.. ובכלל לא ידעתי את זה כל הזמן הזה. "שיין, זה לא ככה." אמרתי והוא ישר התפרץ, "אתה יודע איך זה גורם לי להרגיש?" הוא שאל מאוכזב, "שאתה לא סומך עליי, שאני לא באמת החבר הכי טוב שלך כמו שאתה בשבילי." הוא נאנח ועצם את עיניו.

"אתה כן החבר הכי טוב שלי." אמרתי בהחלטיות, "אתה כן."

"פשוט תעזוב." הוא אמר והלך, והתקדמתי אליו עד שליאם עצר אותי. "תיתן לו זמן, הוא פשוט נפגע ממך." גם לו אני צריך לתת זמן? זה מה שדילן אמר לי לפני שבועיים והמצב לא בדיוק השתפר בזמן הזה!

איזה זין.

"אתה לא כועס גם?" שאלתי כשהסתובבתי אליו. "אני קצת מאוכזב שלא שיתפת אותי אבל זו זכותך, זו ההחלטה שלך אם לספר או לא."
הו וואו אני לא מאמין שליאם מבין אותי.
"אתה לא שונא אותי?" הבטתי בו כמעט בדמעות, הרגשתי נורא, כל הערב הזה היה נורא ואני עדיין, לא עייף. אני הולך לחשוב על מה שהיה במשך כל הלילה, אלוהים אדירים.

"איך אני יכול לשנוא אותך על מי שאתה?" הוא שאל וחייך. רציתי לבכות, למעשה, הדמעות כבר הגיעו.. "שיין הוא השותף שלי לחדר, אני חי איתו ואנחנו מספרים אחד לשני הכל.. אולי בגלל זה הוא נפגע שאתה שמרת סוד כזה גדול ממנו, ואתם הרבה יותר קרובים מאיתנו." הוא אמר וטפח על כתפי. "הוא מאוד רגיש ואני לא רוצה להשאיר אותו לבד.. אל תעלב אם אני אשב איתו בקפיטריה, או אם אני אבלה איתו בזמן שהוא כועס עליך. אתה עדיין החבר שלי, אבל אל תפגע.. שיין חשוב לי, הוא לא יכול להיות לבד." המילים שלו גרמו לליבי לעצור.