שירי נפש

ולו תסתכלי מעלה

לו השקפת אל-על, אל עבר הרקיע,
דרך זגוגית החלון המשונה,
ובין ענני תחרה ומשי הירח לא הפציע,
אל נא תדאגי, בסוף, הוא עוד יגיע, הוא עוד יגיע.
לו הרמת מבט לשמיי הערב הלוהטים,
והכוכבים הנמסים המטירו עלייך שלהבות ונורים,
אל נא תפחדי, באור יעטפו אותך, ולא יקברו אותך בעודך בחיים.

לו ניסית לזנק אל תוך הצל, היית רואה כי בחושך, האור מבחוץ בוהק ועצל,
ולו פחדת מטפרי החשיכה ואל האש נמלטת, ואל הלהבה,
לא תמיד גם באור תמצאי אהבה.

ולו התייפחת אל תוך כרית ענקית,
מרירות ועצב בלבך, ולשאלתי עוד לא ענית -
אל נא תבכי בגללו, התעלמי ממילותיו שלו.
לפעמים, גם כאשר אינך רואה,
מסוגלת את לחוש כיסופים, וערגה.

ולו תתמסרי לכאב,
תפלי אל תהום עמוקה,
בה הרשע לך אורב,
ולבך יהיה נוקשה וצורב.

לו לקנאה תקשיבי, ולנחש תאזיני,
את מה שיש לך - תאבדי,
ובמקום בו היה לבך הפועם, הקצבי;
ישאר לו חור ריק, חסר רגשות וערירי.

ולו תנשקי את השריטות,
תרפאי את הבריות;
תחושי רוגע, טובה קלות,
את נשמתך תאכילי בעוד דאגותייך נושרות.