על ראש ההר

פרק 4

הוא עומד מולי בצורה מאיימת.
הוא גם יותר גבוהה ממני.
פאק.
אני לא יודעת מה לעשות, אני עוד שנייה חוטפת לאחד מהאנשים שמחזיקים אותי, את האקדח ויורה לעצמי בראש מרוב לחץ.

הוא אמר להם להחזיק אותי מהידיים שלי.
גופי חטף צמרמורת ברגע שהוא דיבר.

אני מניחה שהוא באמת ה שטן.

***

נקודת מבט אנה:
אני רוצה הביתה.
מה חשבתי לעצמי שבאתי לפה?
איזה סתומה.
אני כזאת סתומה.
למה לא הקשבתי לליב שאמרה לי לא לבוא.

"מי שלח אותך " שאל.
אני לא רוצה לענות לו. כולם מתייחסים אלי כאילו אני באתי להרוג מישהו.
ואפילו יותר גרוע.

"מי את!!!???!???! " צעק, יותר נכון צרח עליי.
"אנה". לחשתי לו בפנים מופנות לרצפה.

" אוקיי אנה, ומי שלח אותך?!? " שאל בקול קצת יותר רגוע.

הרמתי את ראשי במבט מבולבל, " למה שמישהו ישלח אותי? " שאלתי. מבולבלת יותר מאי פעם.

"אני אשאל עוד פעם. מי שלח אותך?!!?!??! "
צעק את שלושת המילים האחרונות.

"אף אחד, אף אחד אני נשבעת! " צעקתי והסתכלתי על השמיים שמעל הראש שלו.

הוא פשט התעלם מהעובדה שצעקתי.
שיט.
צעקתי עליו.
אני הולכת למות.
פאק.

"איך הגעת לפה? "שאל כאילו לפני שנייה לא צעקנו אחד על השנייה.
" ברגל" עניתי בטון רגוע. כאילו אני מדברת עם חברות שלי .
משכתי בכתפי והסתכלתי לרצפה שוב.

"איך הגעת לפה ברגל? מאיפה 'הגעת' לפה ?"
הוא קצת עצבני.
"אני גרה במושב פה למטה. "
עניתי ברוגע.
"אז למה באת לפה?! "
"כי אני אוהבת לטייל פה "

"אתה לא מבין שאני לא קשורה לדבר הזה פה.  אין לי מושג מה קורה פה בכלל. אני באתי לטייל פה ואז רדפו אחריי. זהו. " עניתי בחוסר סבלנות.

התעלמתי לגמרי משני הגברים שעדיין מחזיקים אותי.

הוא בהה בי לשתי שניות במבט אדיש.
מההתחלה, שהייתה לפני כמה דקות, הוא לא הביעה שום רגש חוץ מכעס.

הוא סימן עם היד שלו לשומרים שהחזיקו אותי, להכניס אותי לאותו.
שיט .
הוא יעשה לי משהו, בטוח.

אני מתחילה להיחנק בגלל הדמעות שרוצות לצאת אך אני עוצרת אותן.
אחרי בערך שנייה הדמעות יוצאות מהעיניים שלי.

אני מנסה להתנגד בכל כוחי. "לא, לא, לא לא, לא, לא. " "תפסיקו!! בבקשה!!! " .
הם לא הפסיקו.

ניסיתי להתנגד להם. ניסיון כושל שלי ותוך בערך 12 שניות הייתי בתוך האוטו חגורה .

אני לא סתומה, אז ברור שפשוט פתחתי את רצועת הבטיחות שלי.
היא נעולה.
וגם הדלת נעולה.