הפכה לנסיכה - Became a princess

פרק 18 - חדש

״וואו״ מלמלה כשראתה את ממלכתו של דריוס כאשר הגיעו אל דקדיה. זה הרגיש ההפך הגמור מביתה הפרחוני והקריר, כאן זה היה כמעט כמו נווה מדבר.
״ברוכה הבאה״ אמר בחיוך עצוב ״חבל שהייתי צריך להביא אותך בנסיבות כאלה ולא יותר שמחות״ המשיך ואלייזה ליטפה את הלחי שלו  ״העיקר שאני איתך״ אמרה והרגישה שנעצרו ״הגענו״ ציין ושומר פתח את דלת הכרכרה. דריוס יצא והשיט את ידו על מנת לעזור לאלייזה לצאת. הם היו עדיין לבושים בבגדים בהם היו אמורים לצאת לצוד ונראו כמו זוג בהתאמה מושלמת.
״ברוכים הבאים, המלך והמלכה מחכים לכם״ אמר השומר בכניסה שחייך בעצב אל דריוס וידעה כי הוא אהוב על כולם, אי אפשר שלא לאהוב אותו ״תודה לוק״ השיב והם נכנסו יחדיו פנימה. הארמון הזה הרגיש אחרת מביתה. יותר ריק, יותר רשמי. בביתה הכל היה מצויר ואומנותי, פסלים וטבע אך כאן בפנים הכל לבן וריק.
דריוס הלך איתה לחדר המלכים של הוריו ודפק על הדלת ״כנסו״ שמע את קול אביו הקשוח והמחוספס ודריוס פתח את הדלת בזהירות, ראה בהצצה כבר את אימו במיטה חיוורת לגמרי כמו שלג ואביו עמד לצידה.
״דריוס״ שמע את קולה החלש אך היא העלתה חיוך רחב ״אמא יקרה שלי״ אמר דריוס וניגש אלייה במהירות, התיישב לצידה וחיבק אותה ארוכות ״שלום הנסיכה אלייזה״ שמעה את קולו של אביו מופנה אליה והעבירה את מבטה אליו ״שלום מלכי״ השיבה בנימוס וקדה קלות ״מיום ליום את נראת בדיוק כמו באגדות שסיפרו עלייך ילדתי״ אמר ואלייזה חייכה במבוכה ״אגדות?״ שאלה ושמעה את אימו ״כן, רק תיארו איך את יכולה להיראות. הפכו אותך לגיבורה אגדית ששולטת בדרקון הקרח הלבן״ סיפרה ואלייזה הרימה את גבותיה בהפתעה ״דרקון?״ שאלה מופתעת ״אני מניח שלא רצו להציף אותך ביותר מידי מידע עדיין אז לא סיפרו לך את הכל״ ענה אביו ״כשהזמן יגיע תדעי הכל״ השלים את דבריו ודריוס נתן לאימו לשתות בזהירות כוס מים ״אמא איך זה קרה?״ שאל בדאגה ״אני לא יודעת בני. לילה אחד פשוט קמתי מוטרדת מכאבי ראש ולאחר מכן התחילו הקאות ולאט לאט הגעתי למצב שאיני יכולה לקום מן המיטה הזו״ הסבירה ״עכשיו אני כבר יותר מידי חלשה בני... הרופא גם צופה שלא נשאר לי זמן רב״ דריוס לקח את ידה ונשק לה ״זה לא ייתכן, אנחנו נמצא פתרון״ אמר ברוגז ״יש את פרח האדלינה, אנחנו נשיג אותו״ אמר ובקולו הייתה שאפתנות, עקשנות ״זו רק אגדה, אף אחד לא באמת מצא אותו״ ביטל אותו אביו ודריוס הפנה את מבטו הכועס אליו ״אני לא מוותר, אני לא אשב כאן בחיבוק ידיים ואחכה שאימי תמות״ אמר וקם ממקומו ״אני אשתמש בטריו, בכל אופן התגעגעתי אליו״ אמר דריוס ויצא מן החדר, אלייזה אחריו ״מי זה טריו?״ שאלה ״הכלב שלי, הוא כלב מיוחד, תכף תראי״ השיב והם הלכו אל תוך מרתף בארמון. כשהגיעו אל מול הדלת הענקית והמרשימה שהייתה שחורה ומלאה בלהבים חדים השומר הנהן אל עברו של דריוס ופתח עבורם את הדלת.
״טריו״ קרא בשמו ולפתע מן האפלה של החדר צץ זאב ענק,  מגיע עד התקרה הגבוהה של המרתף וצבעיו היו אפורים ושחורים אך עינייו כחולות ועמוקות כמעט כמו של דריוס. הוא רכן אליו לליטוף ודריוס חייך קלות ״זה לא זאב רגיל״ ציינה את המובן מאליו ודריוס פלט צחוק ״את עדיין לא מכירה את הדברים העל טבעיים בעולם הזה, לאט לאט״ אמר והזאב הגדול  - טריו עבר להביט באליזה ולפתע ברח אחורנית כמו גור קטן ומפוחד.
״הוא מפחד ממני?״ שאלה אלייזה בהפתעה כאשר החל ליילל ״זו פעם ראשונה שזה קורה, מוזר״ השיב דריוס מבולבל וסימן לו לבוא אליו. טריו הגיע אליו והתיישב לצידו בהקשבה ״בואי לאט לאט״ אמר לאלייזה שהתקרבה בזהירות והרימה את ידה לאט על מנת ללטף אותו, היא ראתה כי כמעט נרתע בהתחלה ״אני חושב שהוא מזהה בך משהו שונה״ אמר וחל להסביר ״הוא מרגיש את הכוח שלך, כנראה הוא מרגיש שאת חזקה ממנו, כמו אלפא״ אלייזה נאנחה ״אני אפילו לא יודעת מה אני עדיין״ אמרה והמשיכה ״והאגדה הזו על הדרקון... לדעתך נכונה?״ שאלה ודריוס עיקם פרצוף ״אני באמת לא יודע, אף אחד לא ראה את הדרקון הזה אף פעם חוץ מאיזכורים היסטוריים ומשפחתך שציינה שראתה אותו יחד איתך שהיית תינוקת״ השיב ועשה סימן לשומר ״תכין את טריו ליציאה החוצה, אני לוקח אותו איתי״ הורה והשומר הלך לבצע את עבודתו ״והפרח הזה? אתה חושב שהוא באמת אמיתי?״ שאלה אלייזה ודריוס התקדם לכיוון היציאה ״זו התקווה האחרונה שלי, זה חייב להיות אמיתי״.

הם יצאו חזרה אל תוך הארמון ״את לא חייבת לבוא איתי, זה מסע קשה״ אמר ואלייזה מיד ביטלה אותו ״אמרתי לך שאני תמיד לצידך אז זה תמיד, לא משנה מה״ אמרה בעקשנות שגרמה לו לחייך, לשמוח לרגע בתוך כל התסכול והעצב שחש בתוכו ״מה שאת מחליטה״ אמר והתקרב לאוזנה  ״אהובתי״ לחש וגרם לליבה להפסיק לעבוד כמעט ״דריו!״ קראה מופתעת והכתה את כתפו השרירית אך הוא רק קרץ לה בשעשוע ״אבקש שיארגנו לנו דברים למסע ולך משהו נוח יותר״ אמר ואלייזה הנידה בראשה ״אני חושבת שאני צריכה להישאר עם השיריון הזה״ אמרה ודריוס חייך ״כמובן אם זה מה שאת רוצה וגם עדיף, רק תחליפי את הבגדים מתחת. היה לנו מסע ארוך הנה״ הסביר ואלייזה הסמיקה ״כן... צודק״
אלייזה עלתה אחרי אחת העוזרות אל החדר שנתנו לה ושם חיכו סט של חולצה שחורה ומכנסיים צמודים עם מגפיים שחורות ״האמבטיה מוכנה עבורך נסיכתי, תרגישי בנוח״ אמרה העוזרת ויצאה מן החדר, נותנת לה פרטיות. אלייזה נכנסה אל האמבטיה ועצמה את עינייה בשלווה אך מחשבתה טרודה. מה יהיה עם כוחה? מה הוא בכלל? מה היא בכלל? ולא יכלה שלא לתהות אם לדריוס גם יש כוחות שהוא מסתיר.
היא יצאה והחליפה אל הבגדים החדשים, שמה את השיריון בדרך שריזה הסבירה לה ושמה את הפיגיון במקומו. אלייזה לקחה את התיק גב שהוכן עבורה וירדה למטה,ראתה את דריוס כבר מוכן ומדבר עם השומר לגבי טריו ״את מוכנה, מצוין״ אמר וראה שהייתה לבושה כמוהו שוב.
״איך אנחנו מתקדמים?״ שאלה והם יצאו החוצה אל שער הארמון שם היו סוסים מוכנים להם וטריו ישוב לצידם ״נסיכי בתיק שלך יש את מה שצריך עבור טריו״ אמר השומר ודריוס הנהן והושיט את ידו אל אלייזה ״קדימה, בואי״ אמר ועזר לה לעלות על הסוס הלבן, אחרייה עלה בקלילות וזריזות על הסוס השחור שלו.