המספר שלו

232 19 4
                                    

הכל בעצם התחיל מיד ביום לאחר מכן, כשגבריאל הבין שבעצם אין לו מושג מה המספר של חום העיניים. 
אז יותר נכון להגיד… שהכל התחיל בפתק שהועבר לפרים באמצע שיעור מתמטיקה שבסוף היום. שלב ראשון בתוכנית היה כמובן להשיג את המספר שלו. אז בזמן שכל כיתת חמש יחידות לימוד הייתה עסוקה בלפתור את התרגיל האחרון שעל הלוח ולסיים ראשונים כדי לנוס לביתם אחרי יום עבודה מפרך, או גם אם זה רק כדי לצעוק "סיימתי!" מול הכיתה; לגבריאל היו תוכניות אחרות. 
הוא שלף פתק מהמחברת שלו והחל לכתוב במרץ 'אני צריך את המספר שלך לעבודה, גבריאל.' זה היה נורא פשוט, לא מסובך מדי, ישיר. אז למה לעזאזל הוא מצא את עצמו נושך את שפתו התחתונה בלחץ לפני שהעביר את הפתק לעמיתו? אוח… פרים הזה היה יותר מדי.
והוא היה בסדר אם רק היה מקבל את המספר ושוכח מפרים לחלוטין אבל הילד הזה… 'XXX-XXXXXX' המספר התנוסס על הדף בדיו כחול ביחד עם ברכת 'לעבודה ביד אולי… אלוהים ישמור, לא לימדו אותך שלבהות זה לא מנומס במיוחד?' פעם נוספת גבריאל מצא את עצמו עובר תבוסה מוחצת מול הנער השני, הוא אפילו לא שם לב שבהה! וממש לשניה שאל את עצמוו אם ה'ברכה' מלאת הביטחון הזאת הייתה באמת פרים וויט או שמא מישהו אחר כתב אותה? 
הוא רטן בעצבים וקימט את הדף. מנסה לזרוק אותו לפח בלא הצלחה, גורם לו לנחות ישר… ליד הפח.ובדיוק כשחשב שזה לא יכול להיות גרוע יותר, זה הפך לגרוע יותר כשהבין שמרוב עצבים הוא פשוט שכח שהוא צריך את המספר שהיה נמצא שם. 
גבריאל קבר את פניו בידיו 'אני כבר אקח את זה אחרי השיעור…' הוא חשב לעצמו כי החליט שזה מביך מדי בעוד שהמשיך לנסות לפתור את התרגיל שלא היה מסובך מדי אך גם לא פשוט מדי. "סיי-" הוא הרים את ידו אך פעם נוספת, לא מספיק מהר לפני ששמע את אותה המילה שעמד לפלוט נשמעת מחברו לכיתה, שוב מנצח אותו בדיוק בכמה שניות "מר תומאס, סיימתי!" צעקתו של פרים נשמעה מהצד השני של הכיתה, עוד פעם עם אותו החיוך התמים הזה… 
ובדמיון שלו, גבריאל סטר והוריד לפרים את חיוכו מפניו, דבר שגרם לשמץ של חיוך לעלות על שפתיו של גבריאל, חיוך שפרים לא פספס אף לא לשניה, מתכוון לנצל כל טיפה ממנו. "רואים תלמידים? זאת למידה חרוצה. כל הכבוד! אתה מוזמן לצאת מהכיתה פרים." מר תומאס טפח על כתפו של פרים שהרים את ילקוטו על כתף אחת ויצא, גורם לכל הבנות להתחיל להתלחשש ביניהן על כמה חכם הוא בנוסף ליופי שלו ולגבריאל לנעוץ בו מבט מלא שנאה ולחקותא את חיוכו ואת 'מעריצותיו'. 
וכמובן שפרים, כמו פרים, שם לב גם למבט הזה, וכמו נבל באיזה סרט מצויר- פעם נוספת מתח את החיוך הקטן הזה על פניו ועצר כמה שניות לפני הדלת "הו, אני חושב שזה נפל למישהו…" הוא הרים את חתיכת הדף המקופלת מהרצפה ומבלי לנתק את קשר העין שלו מגבריאל, זרק אותה ישירות לפח 
והתנדף מהכיתה כמו הרוח, מספיק בדיוק לראות את ההבזק המופתע והכעוס על פניו של גבריאל.

חלק מהתכנית [boyXboy]Where stories live. Discover now