פרק 6: בלי שטויות.

2K 114 6
                                    

נקודת מבט מתאו:

אני קם ורואה את המלאכית הקטנה שלי ישנה לידי היא נראת כל כך שלווה והרגשתי שאנחנו כמו פעם כמו שהיינו קטנים.
הריח שלה ממכר זה כמו סם רק בשבילי.
אולי אני אובססיבי אבל פאק!
לא אכפת לי, היא שלי, היא נועדה לי ואני לה!

"תפסיק להסתכל עליי" אמרה באדישות עדיין עם עיניים סגורות, היא ערה?
איך לא שמתי לב?

"צריך להסתכל על מה שיפה" אמרתי.

"לא כולם ראויים לראות" פותחת את עיניים ומגלגלת עיניים.

אני מחזיק בלחי שלה "מספיק" אמרתי עוצר אותה מלגלגל עיניים, אני לא אוהב שהיא עושה את זה.

היא לא אמרה כלום והזיזה את ידי מלחיה וקמה מהמיטה.

"לאן?" שאלתי תופס את ידה.

"אם לא שמת לב בוקר ובבוקר
מצחצחים שיניים.." אמרה כמובן מאליו.

שיחררתי את ידה והיא נכנסה לשירותים, סוגרת את הדלת.

...

נקודת מבט קתרין:

נכנסתי לשירותים לחצתי 4 פעמיים על האוזניה ואז הופיע לי סוג של מקרן מול הפרצוף אחד מהיכולות החדשות שהיילי ואני פיתחנו אני מגללת בהודעות ובמיקום שלי ועל הדרך מצחצחת שיניים וכל הזמן על המשמר שלא יתפסו אותי.

השינה הייתה האמת ממש ממש טובה לא ישנתי ככה הרבה שנים הרגשתי שאני יכולה להוריד את המגננות שלי ונראה שבאמת הורדתי מעט.
הוא אמר אתמול שאנחנו צריכים אחד את השני כדי לישון..אולי הוא צדק?
שנרדמתי והרגשתי את ידיו מחבקות אותי זה היה מוכר אך זר.
זה בכלל הגיוני?

תעזבי את זה קתרין..
תתאפסי על עצמך!
את המנהיגה של הצוות המיוחד.
את המרגלת הכי טובה בעולם אני אסתדר ואמצא פיתרון להכל!

סיימתי לצחצח שיניים עם מאות מחשבות שהאל יעזור לי איתם!

פתחתי את הדלת וראיתי את מתאו עם חליפה שחורה וואו..כאילו וואו!

קתרין!!
להתאפס!!!

אוקיי אני בסדר להרגע!

"את בוהה" אמר מתאו.

פאק אני בוההה.

"אז?" שאלתי לא מבינה את הבעיה...
אני מבינה מבינה מעולה!

הוא לא ענה.

הוא בא לכיווני והרים את ידיו לרגע לא הבנתי וחשבתי שהוא יעשה משהו אבל הוא מרים את ידיו לצדי גופו.

"אני יודע שאת לא זוכרת אותי אבל תוכלי
לתת לי חיבוק, רק הפעם?" שאל וראיתי ניצוץ של תקווה בעיניים.

משהו בי רוצה לתת לו חיבוק חזק ולא לשחרר בחיים, לא! קתרין זו לא את!

אבל..

Control {1}Where stories live. Discover now