השבעה בבית ספר

7

אנבת:
אני ופרסי עברנו בהצלחה את השיעור הראשון והשני ואז היה צילצול להפסקה.
פרסי ואני החלטנו לעבור לצד המגרש.
"אני מופתעת ממך" אמרתי "מה חשבת" ענה פרסי
"שרדתי את הטרטרוס למה שלו אשרוד בית ספר?"
הוסיף
פתאום הנערה שבאה אלינו מקודם רצה לכיווני.
"היי פרסי" אמרה.
"לא יצע לי להציג את עצמי.
אני אורלי."
הנערה אמרה. הזעפתי פנים.
אבל החלטתי להתעלם ממנה.
"אוי אני רואה שהבחורה הזו נתפלת עליך."
אמרה אורלי.
"אמ.....האמת אני רוצה להיות איתה" ענה פרסי.
"אוי אתה כזה מתחשב.
אני יודעת שאתה לא רוצה לפגוע בה ואני יודעת שאתה מת להזמין אותי לצאת."
אמרה אורלי.
הפעם לא התעפקתי ואמרתי
"מי את חושבת שאת?!?!?!
פרסי אתה מוכן להגיד לה את זה?!?!"
פתאום פרסי נראה מבולבל "אמממ... למה את צועקת על אורלי" "מה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?"
עניתי ההיתי כל כך מבולבלת.
מה לעזאזל קורה לפרסי חשבתי לעצמי.
פרסי פנה לעבר אורלי ונישק אותה

"אהה.... וודפאק פרסי אחרי כל מה שעברנו ביחד !?!? הטרטרוס ,ארכנה אתה לא זוכר?מה בשם הרה קורה כאן?!?!?"
"אמ.... כ..." אורלי הביטה בו במבט עצבני.
"אממ...לא אני לא זוכר"
דמעות עלו בעיני.
חיוך ניצחון עלה על פניה של אורלי.
"באמת פרסי אני לא מאמינה?!?!?"
ברחתי מהמקום דמעות עלו בעיני ולא הצלחתי לעצור אותן .
רצתי לשירותים של הבנות ובכיתי.
אני שרדתי את הטרטרוס אני הצלתי את העולם פעמיים אבל כל זה קרה עם פרסי.
אני לא הצלחתי לעלות בדעתי שהיום הזה יקרה.
בכיתי ובכיתי עד שנשמע הצילצול.
אני לא הולכת להראות חולשה אמרתי לאצמי.
אני אשיג אותו בחזרה.
אין ספק שאורלי היא לא אנושית.
החלטתי לעזור אומץ,לנגב את הדמעות וללכת לשיעור.
כשניכנסתי לכיתה ראיתי את אורלי יושבת ליד פרסי. ניגשתי עילו בניסיון לדבר איתו ושיזכר.
לא יכולתי לעבד אותו שוב היה לי מספיק זמן כשהוא היה במחנה יופיטר. ניגשתי עילו "מוח אצה אתה לא זוכר"
"חכ..."
אורלי נעצה בו שוב מבט זועם.
"לא חנונית ואם את חושבת שמותר לך להעליב אותי אז תמשיכי לחלום"
"אה...אמ..."
ההיתי כל כך נסערת אבל הבנתי שהוא הופנט.
לא היה הסבר אחר.
התיישבתי בשולחן בצד וכשנגמר השיעור רצתי הכי רחוק שיכולתי מפרסי(דבר שלא חשבתי שעעשה).
ישבתי על אחת האבנים ובכיתי.
בכיתי יותר ממה שבכיתי בטרטרוס.
כי בטרטרוס לפחות ההיתי עם פרסי.
בכיתי ובכיתי עד שפייפר הבחינה בי ורצה לכיווני.