נשיקה בחצות-bxb

נשיקה בחצות-פרק תשיעי

טריגר מוות
נקודת מבט לואי:
עוזבים את אמריקה? מה?
קמתי מבולבל מאוד, הלכתי לצחצח שיניים, ליאם בנתיים הלך לאנשהו (בטח ללבוש את החליפה המושכת שלו)

ראיתי אותו נכנס לחדר, השיער שלו מסודר לצד, החליפה נמתחה על גופו השרירי בצורה שגורמת לכל עצם חי לרייר עליו , והוא מוכן עם כל הטלפונים עליו, כזה הוא ליאם.

״לואי בייבי, אנחנו עוזבים לצרפת, יש לי כמה פגישות עסקים חשובות, ומאחר שהבית ספר שלך שרוף, יש לנו אפשרות לטוס מבלי שאחשוש לגבי הלימודים שלך״ הוא סיים, וריסס עליו קצת מהבושם הגברי שלו, מסדר עוד קצת את השיער,

ניגשתי לארון והוצאתי בגדים פשוטים, לא ידעתי כמה זמן יקח לכל הבית הענק של ליאם להתקפל , אבל ידעתי שזה יקח קצת זמן, כי בטח כל העוזרים שלו יעשו הכל.

צלצול טלפון קטע את מחשבותי, על הצג היה כתוב ״טאהיונג-שי״
הסתכלתי שאף אחד לא לידי ועניתי.
-
״אתם צריכים להעביר את הדברים שיש בבית לפריז עד מחר בבוקר״ אמרתי לעובדים שלי, אלה שבמאפיה, לא של החברה. הם הנהנו בציתנות. והתפזרו, עליתי לחדר לבדוק מה עם הבייבי הקטן שלי,

הוא הסתכל עלי בחיוך ויצאנו מהבית לכוון השדה תעופה. הוא הסתכל עלי במבט עייף, ״לך לישון לואי אני אעיר אותך כשנגיע לשדה תעופה״ אמרתי והוא הנהן בשקט,

ראיתי שהוא נירדם וצלצלתי לגאנגקוק, שלחתי אותו ואת טאהיונג למשימה קשה היום בבוקר, ובואו נגיד ככה אני מקווה שהם יצאו משמם בחיים,

גאנגקוק:״בוקר טוב בוס, אני וטאהיונג כמעט הגענו לפריז, יש אנשים שעוקבים אחרי הרכב שלנו, ואני די בטוח שהם קשורים למאפיה היפנית״

׳אדיוט, ברור שהם קשורים למאפיה היפנית, הם אוייבים שלנו׳

ליאם:״ הו, אני מבין, תנסו להסוות אותכם, אולי שטאהיונג ישים כובע קש״

׳כובע קש, פחח׳

גאנגקוק:״ טוב בוס אנחנו נדבר אית-

בום!!!!

״הלו?״ מלמלתי בטיפה לחץ, אך כל מה שיכלתי לשמוע זה חחרחחחררחחחח
-
לא אשקר הייתי לחוץ מעט לגבי גאנגקוק וטאהיונג, עברו כמעט שעתיים מאז ששמעתי ממנו לאחרונה, ואני מקווה שהכל בסדר, אחרי הכל אלה ההורים של הבייבי בוי שלי.

הגענו לצרפת, אפילו לא הסתכלתי על לואי שהיה עייף מהטיסה וישר נסעתי לכביש ההוא לפני הכניסה לפריז, הבאתי איתי את החיילים שלי, אבל חששתי שלא יהיה לנן את מי להציל ובשביל מי להלחם,

הגענו למקום, ועיני חשכו, טאהיונג וגאנגקוק שכבו על הכביש ללא רוח חיים, והרכב לצידם והכל באפר, הייתה שרפה והייתה תאונה,

הלב שלי הלם כשניגשתי לבדוק בשלומם, לגאנגקוק היה דופק, אבל לטאהיונג..
הרופא שלי ביקש שנפנה אותם לבית חולים, כדאי שאחזור ללואי לספר לו את החדשות. מסכן שלי שהוא.

הגעתי למלון הכי מהר שיכלתי, לבנתיים מעדכנים אותי שגאנגקוק מתעורר, ולא מצליחים להעיר את טאהיונג והם מבצעים בו פעולות החיאה, אני באמת מקווה שהוא יצא מיזה בשלום.

״בייבי בוי, בוא אלי״ פרסתי את ידי, וחיכתי ללואי, הוא קפץ אלי בחיבוק ונישקתי קלות את השפתיים שלו,

״דאדי...אומה לא עונה״ הוא מלמל בטיפה לחץ, וראיתי שהוא משחק עם ידו זה אומר שהוא לחוץ בטירוף, אך אני מספר לו את זה??

״בייבי בוי, קרה משהו לטאהיונג, המאפיה היפנית עקבו אחריהם וברגע קטן הם טמנו להורים שלך פצצות מתחת לרכב, ההורים שלך בבית חולים, לשמחתי גאנגקוק התעורר והוא בשיקום, אבל טאהיןנג..״

הוא הסתכל עלי בפה פעור,
״מה עם טאהיונג״

״טאה-״ צלצול קטע את דיבורי, זה מבית החולים,

״כן, דבר״ ציוותי לרופא, וראיתי שלואי מתכווץ ,

״בוס לצערנו ניסינו הכל, אני מצטער לבשר לך על מות טאהיונג״
-
לואי שתק כל הדרך לבית חולים, אני חושב שזאת הפעם היחידה שראיתי אותו חסר רגשות, ידעתי שבתוך תוכו הוא לא מעכל את כל מה שקורה, ויהיה לו קשה בהמשך,

הגענו לבית חולים, נכנסנו לחדר של גאנגקוק וטאהיונג, גאנגקוק ישב על המיטה עם תמונה של טאהיונג ובכה, גאנגקוק הגבר החזק בכה, זה היה קשה לראות את זה, וטאהיונג..עטוף בסדין,

ראיתי את לואי ניגש לגאנגקוק ומחבק אותו חזק, לואי תומך באביו למרות שכמוהו הוא איבד את אימו, לואי לקח צעד אחורה והלך לגופה של טאהיונג, מחבק אותה קרוב אליו, נושם את הריח של טאהיונג, בפעם האחרונה לפחות.

הוא ניגש לשידה ולקח את בגדיו הכרוכים של טאהיונג, מסניף אותם לתוך אפו, ואז הוא התפרץ בבכי, הדמעות ירדו ממנו על הבד שהחזיק, גאנגקוק קם במאמץ וחיבק את בנו, שניהם היו על הרגלים ברצפה, בוכים על האבדה שלהם,

ניגשתי לחבק את לואי וגאנגקוק, גם לי הה כואב על המוות המצער של טאהיונג, הוא היה בן אדם מדהים, והשאיר מאחוריו בעל וילד מדהימים,

״אמא, הבטחת שלעולם לא תעזוב אותי,
אמרת לי כל לילה שאתה תהייה איתי עד שאני אמות,
את הבטחת שתנשום איתי את הנשימות האחרונות שלי,
שתראה את ההצלחות שלי ותתגאה בהם,
שתצפה בכשלונות שלי ותעודד אותי,
הבטחת לי״
לואי זעק מעומקי ליבו, ופה-נישברתי💔
-