סכנה יפיפייה

פרק 11

"ששש" אמר והעביר את האצבע שלו על השפתיים שלי, "הפה היפה הזה לא מדבר עכשיו, הבנת?" אמר והנהנתי
הנשימות שלי התגברו ולא ידעתי למה לצפות.
האצבעות שלו נכנסו בתוך שיערי וליטפו אותו, הסתכלתי לתוך עינוי היפות והוא התקרב לאוזן שלי, הדביק בה נשיקה וקטנה ולחש "את כל כך יפה כשאת מקשיבה לי", המשפט הזה עשה לי צמרמורות בכל הגוף והוא המשיך להדביק לי נשיקות מתחת לאוזן והתקדם לצוואר,
הנחתי את היד שלי עליו "מייקל, אני לא.. אני אף פעם לא" ניסיתי להגיד, "אני יודע, אל תדאגי" אמר וליטף את הירך שלי,
המבט שלו נפגש בשלי והפה שלו התקרב אליי לאט עד ששפתינו נפגשו אחת עם השנייה, לשונו פתחה את שפתיי באיטיות וטעמה אותי, לא זכרתי מה זה לנשום או לחיות באותו הרגע,
הרגשתי בעולם אחר, לא רציתי להפסיק להרגיש את הטעם המתוק שלו לעולם.
ובבת אחת שפתיו התרחקו ממני, עיניי נשארו עצומות וניסיתי להסדיר נשימה, אך זה לא היה אפשרי כשהנוכחות של הגבר הזה הורגשה בחדר.

"אתה" התחלתי להגיד ולא הצלחתי למצוא את המילים.
פקחתי את עיניי וראיתי אותו יושב מולי, מלטף את הירך שלי בכף ידו הגדולה.
הוא חייך אליי את החיוך היפה ביותר שראיתי כל חיי,
"אתה הבוס שלי" זה הדבר היחיד שהצלחתי להגיד "אני יודע" אמר והתקרב אליי עם כל גופו גורם לי להישכב על הספה שהוא מעליי,
"זה ממש לא ימנע ממני לנשק אותך שוב" אמר שנייה לפני שטרף את שפתיי בשנית, כובש עם לשונו כל חלק בפי והגוף שלי מלא בצמרמורות,
תחושת פרפרים הורגשה בבטני התחתונה, תחושה שלא הכרתי.

הוא התנתק ממני והסתכל עליי "את כל כך יפה" אמר והרגשתי את פניי מאדימות בשנייה.
"את חמודה" אמר "אתה אוהב לקרוא לי חמודה" אמרתי והוא הנהנן ומשך אותי לחיבוק "אני לא רוצה שתעבדי יותר בשטח, תעזרי לי משרדית" אמר לפתע והתסכלתי עליו בהלם
"זה בגלל מה שקרה עם רן?" שאלתי  והוא צחק "ממש לא, אני רוצה לשמור עליך שי-לי וכשאת בשטח מתייחסים אליך כמו לטרף" אמר והתעצבנתי מהרכושניות שלו, הוא הסתכל עליי כאילו קורא את מחשבותיי "לא צריך להתעצבן עכשיו נסיכה, חוץ מזה, אני צריך עזרה אני מוצף בעבודות משרדיות ועליך אני סומך"
הנהנתי אליו והרשתי לעצמי להניח את הראש על הכתף שלו.

הטלפון שלו צלצל וראיתי את מבטו משתנה "אני בא" אמר והתרומם, הסתכלתי עליו במבט מבולבל
"אני עוד מעט חוזר, אל תפתחי את הדלת אני צריך לטפל במשהו חשוב" אמר לי ועלה לחדר שלו להתארגן,
נשארתי בסלון והפעלתי סרט, הוא ירד למטה עם חולצה שחורה צמודה וג'ינס שחור עם נעלי עבודה, לא יכולתי שלא להסתכל עליו.
"אם את צריכה משהו תשלחי לי הודעה" אמר בטון קר ויצא מהבית, נועל עליי.

הנחתי את ראשי על הספה וכיסיתי את עצמי בשמיכה, ראיתי כבר שלושה סרטים ומייקל עדיין לא חזר, אני מנסה לשכנע את עצמי לא לדאוג לו כי אין בנינו כלום וברגע שאתחיל עם הדאגה אני אפגע ממנה בסוף.
עצמתי את עייני בניסיון להירדם, הרגשתי איך אני מתרחקת מהספה ופתחתי את עיניי בקושי "תחזרי לישון אני לוקח אותך למיטה" שמעתי את הקול המוכר שלו,
"מה השעה?" שאלתי "5 לפנות בוקר" ענה, הסתכלתי עליו פניו ונבהלתי כשראיתי אותו "אתה פצוע" אמרתי
"הכל בסדר, תחזרי לישון" אמר כשהניח אותי במיטה והנהנתי.

פקחתי את העיניים והצצתי בשעון, השעה 7:00 בבוקר, נזכרתי במייקל שלקח אותי למיטה והחלטתי לקום לראות שהוא בסדר, הלכתי לכיוון דרכו ודפקתי בדלת
"שי-לי?" שאל ופתחתי את הדלת,
ראיתי אותו מטפל בחתך גדול על החזה שלו "מה קרה?" שאלתי, "זה בסדר אל תתרגשי" אמר והזמין אותי לשבת לידו.
"אני יכולה לעזור?" שאלתי והוא הנהנן והגיש לי את החומר חיטוי, הנחתי בעדינות את הפד על החומר על הפצע שלו וזה נראה שתחושת השריפה לא מורגשת לו בכלל,
"אל תפחדי" אמר והמשכתי לחטא את הפצע, "איך זה קרה?" הרשתי לעצמי לשאול "קיבלתי מידע על מישהו שניסינו להשיג הרבה זמן" אמר "הרגתם אותו?", הוא הנהנן.
אני אמורה לפחד כשאני שומעת דבר כזה, אבל אני מרגישה הכי בטוחה שהייתי המון זמן.

"זהו, אמרתי כשסיימתי את חיטוי והתחלתי להדביק את התחבושות על הגוף היפה שלו, "למה נרדמת בסלון?" שאלת "חיכיתי לך" אמרתי בכנות
סיימתי לחבוש את החתך והוא הודה לי, "בואי" אמר ונכנס למיטה,
נכנסתי לידו והוא עטף אותי.
שמעתי אותו נושם את הריח של שיערי והפעולה הפשוטה הזאת צמררה אותי, "את לא יכולה לדאוג לי, זה יהרוג אותך" אמר "אני יודעת"
"את גם לא צריכה לדאוג לי, אני מבטיח לך שעוד לא נולד הבן אדם שיכול להכניע אותי" אמר בחיוך
"נראה ככה" מלמלתי והוא הסתכל עליי, "תגידי בקול" אמר ולא הגבתי, "תגידי בקול מה שאמרת" הגביר את קולו
"אמרתי שזה נראה ככה" אמרתי בביישנות והוא ליטף את הלחי שלי.
"אני אבוא לעבוד היום, אעזור לך במשרד" אמרתי "לא ציפיתי אחרת",

הוא מאוהב בשליטה הזאת.
ומסתבר שאני אוהבת את זה לא פחות ממנו.