בחזרה לעבר

פרק 8

הוא הניח את שפתיו החמימות על..מצחי,
למה הרגשתי אכזבה?
הוא התנתק וחייך בעדינות אבל ראיתי את המבט המהורהר שלו.
"כן את כזאת קוץ בישבן" אמר באנחה מוגזמת.
התנתקתי ממנו וחבטתי בבטנו והוא התקפל בכאב מזויף.
"או אלוהים, את יכולה להיות מתאגרפת" נאנח ואחז בבטנו.
אבל ראיתי את החיוך הקטן שבצבץ משפתיו.
"דביל" אמרתי ושילבתי את ידי לא מסתירה את החיוך שלי,
זה כמו פעם
וככה זה ישאר אז תרגיעי את הלב והאכזבה שלך ג'ולי אמרתי לעצמי.
"ג'וליה" קרא קולו הכועס של איידן.
הסתכלתי על איידן שעמד בתחילת המסדרון.
הוא הסתער אלי והופתעתי מהחיבוק שמחץ אותי
"אמ..אייד?" שאלתי והרחקתי מעט ראשי.
"אתה חונק אותי" נאנקתי.
הוא שיחרר אותי ובחן את פני ואת גופי.
"אני אמצא את המזדיין שעשה את זה,אני נשבע" אמר ועיניו נדדו את ג'סטין.
"זה לא ביג דיל,אני ארוקן את הלוקר בהפסקה" אמרתי ומשכתי בכתפי.
"ממש לא,אני כבר אשלח מישהו לעשות את זה" אמר ולא נתן לי להתווכח.
"סליחה..על הבוקר" אמר והזדקף מגרד בעורפו ואז משלב את ידיו הענקיות על חזהו.
"זה בסדר" אמרתי והוא נשף בהקלה.
"טוב זה יהיה בסדר אחרי שתספר לי למה התנהגת כמו דוש" אמרתי ושילבתי גם את ידי.
"דוש?" שאל ושמעתי את ג'ס פולט שיעול.
"כן!" אמרתי והוא נאנח.
"זה לא משנה כבר,תמהרי לכיתה המורה שלך כבר נכנסה" אמר וזז הצידה מפנה לי מקום לעבור.
"איתך אני צריך לדבר" אמר לג'ס וקולו הקשיח.
"אני נשארת,ואתה תספר לי על מה אתה ממורמר מול שנינו,כי אם החלטת להתנהג כמו תינוק זה כנראה בגלל שנינו" אמרתי ועיני התגרו בו להתווכח.
"בסדר איך שאת רוצה" אמר ופנה אל ג'סטין.
"למה יצאת מהחדר שלה הבוקר?" שאל בטון מאיים אבל נראה שג'ס לא מתרגש.
"דיברנו אתמול עד מאוחר ונרדמנו" אמר במשיכת כתפיים.
"הבטחת שלא תפגע בה" אמר בטון מאשים.
"אני לא אפגע בה" סינן ג'סטין והתקדם אל איידן.
"אם תמשיך לשחק בה ככה אתה כן!" איידן כמעט צעק.
"הייי היי בואו נירגע" אמרתי ונדחפתי בינהם אבל הם לא הסתכלו עלי בכלל.
"אני לא פאקינג משחק בה" נבח ג'ס.
"אתה פאקינג כן" איידן אמר וחזהו התנפח עם
כל מילה.
"נו די,אולי נדבר על זה אחר כך?" שאלתי והנחתי את ידי על החזה שלהם מרחיקה אותם אחד מהשני בכוחות שלא חשבתי שיש לי.
"ג'ולס אל תתערבי" אמר ג'ס וניסה לרכך את קולו
בלי הרבה הצלחה,הוא תמיד היה ידוע בעצבים שלו,למרות שרוב הזמן הסתיר אותם באופן כמעט מושלם.
"אל תדבר אליה ככה" נבח איידן.
"עכשיו אתה סתם מחפש סיבה לריב" ליגלג ג'סטין.
"אולי" ענה איידן וכבר הייתי מחוצה בין שניהם.
"אוי נו באמת איידן תירגע ותתרחק כבר למען השם אתם הורגים אותי פה" אמרתי בכעס.
הצלחתי להיחלץ ממה שלא קרה לי עכשיו אבל גרמתי לכך ששום דבר לא יפריד בינהם.
הם נעצו אחד בשני מבטים מפחידים והתנשאו אחד מול השני.
"חשבתי שאמרת שלא תתקרב אליה יותר" אמר איידן בכעס.
קימטתי את גבותיו בחוסר הבנה.
"אנחנו רק ידידים" סינן ג'סטין ומבטו הופנה אלי לשניה לפני שחזר אל פניו של אייד.
"רק ידידים בתחת שלי,כולם יודעים שאתה-" איידן לא סיים את המשפט כי אגרופו של ג'סטין נורה ופגע בפניו של איידן.
פי נפער בהלם כשהם התחילו להכות אחד את השני אבל שום קול לא יצא ממנו.
"ת..תפסיקו,היי..נו די כבר" צעקתי וקולי יצא רועד.
"דיי!" צעקתי וידיהם עצרו באוויר.
ניגבתי את הדמעות שירדו לי מרוב בהלה והרגעתי את הלב הרועד שלי.
"את..אתם מתנהגים כמו ילדים,כמו פאקינג ילדים" לחשתי וברחתי משם.
כן,אני לא גאה בזה שברחתי, אבל בואו נאשים בזה את הילדים שהיו מרביצים לי עד זוב דם.
שנאתי לראות מכות.
כמעט כמו ששנאתי דם וביריונות.
ספרתי את נשימותי וצעדי עד שנרגעתי והלכתי לכיתה.
שאר היום עבר בצפייה שלי על הבנים מרחוק ובריחה בכל פעם שאחד מהם התקרב.
בשעה האחרונה של הלימודים פשוט הנחתי את ראשי העייף ממחשבות על נואה וניסיתי להירגע.
למה ג'סטין התחיל את המכות?
הוא בדרך כלל האחראי. ואיידן הוא החמום מוח שפועל לפי מה שהשרירים שלו אומרים.
נאנחתי ולפני ששמתי לב נרדמתי.
הרגשתי את עצמי מונפת באוויר וידי נאחזו אוטומטית במה שהרים אותי.
או במקרה שלי,במי,
מצמצתי כמה פעמים עד שהצלחתי למקד את עיני בענק שנשא אותי על ידיו במסדרונות.
ואיך לא, זה היה ג'סטין,
לידו ראיתי את איידן חבורה אדומה ודי נפוחה התנוססה על הלחי שלו ואחת דומה היתה ליד העין של ג'סטין.
התפתלתי בידיו אבל הוא רק חיזק את האחיזה.
"תוריד אותי" דרשתי.
"לא" אמר ונעץ את מבטו במסדרון.
"אני לא צריכה את העזרה שלך,תעזוב אותי" אמרתי והוא התעלם ממני.
"ואתה,אין לך עוד התקף זעם?" שאלתי את איידן בכעס,ניסיתי להראות מאיימת אבל זה בטח לא היה מה שהוא ראה כשאני מטלטלת בידיו
של ג'ס.
"אני מצטער" אמר ולא הסתכל עלי.
"בטח שאתה מצטער, אתה יודע מי עוד
מצטער-" ג'סטין קטע אותי כשקבר את ראשי בחזהו.
"את לא רוצה לעשות משהו שתתחרטי עליו" לחש לראשי.
"אני דווקא כן רוצה" אמרתי אבל בגלל חזהו שחסם את פי ועל הדרך את דרכי הנשימה שלי זה היה נשמע כמו "ני וקא ן וצה"
ג'סטין לא הוריד אותי גם בחניה מה שגרם לי לקבור עוד יותר עמוק את ראשי כדי להסתיר את הסומק בלחיי,אני מקווה שאף אחד לא נועץ בנו מבט.
הוא הניח אותי על חומה גבוה שהיתה ליד האוטו של איידן, שהפרידה בין החניה לכביש,
ואני נשפתי בכעס.
"תוריד אותי, זה לא מצחיק" אמרתי כשאני בוחנת את הרצפה ותוהה מה ישבר לי אם אנסה לקפוץ.
"קודם תקשיבי" אמר איידן וראיתי את תיקי על כתפו.
"אנחנו די איבדנו את הראש בריב ה..מוזר הזה" אמר ג'סטין.
"די?" אמרתי בהרמת גבה.
"אתם ניסיתם לעצב את הפנים אחד של השני מחדש בעזרת האגרופים שלכם" אמרתי בכעס.
ואלוהים יודע כמה זה כאב להם.
אולי שניהם שריריים אבל שניהם שריריים שזה בעיה.
"מה שאייד מנסה להגיד זה שאנחנו מצטערים שהבהלנו אותך ושאנחנו..בסדר" אמר ג'ס.
נאנחתי והרמתי את ידי בחוסר רצון מחכה שמישהו מהם יוריד אותי.
איידן התקרב אלי וכרך את זרועותיו סביבי גופי וחיבק אותי.
"אני באמת מצטער" לחש.
ידי בלי לשאול אותי בכלל, חיבקו את צווארו של איידן בחוזקה.
"זה היה יום מוזר" לחשתי בחזרה.
"כן..נכון" אמר והוריד אותי.
"ג'ול!!!" צעקה יסמין ורצה אלי מתנשפת.
"מה קרה" שאלתי והתקרבתי אליה.
היא אחזה בצידי גופה והשתעלה.
"מ..מזל שתפסתי אותך לפני שהלכת" אמרה והזדקפה בכאב.
"וואי,אסור לי לרוץ יותר" מלמלה.
"אנחנו נפגשות היום,את יכולה?" שאלה ועיניה נדדו לבנים וחזרו אלי.
"אמ...כן אני יכולה" אמרתי מתעלמת מכל העבודות שיש לי להגיש.
יותר חשוב למה היא פשוט לא התקשרה אלי?
כנראה שאיידן חשב על אותו הדבר כי הוא נעץ בי מבט כאילו מנסה להבין מה היא מתכננת.
"יופי" אמרה ואחרי חיבוק מהיר היא מיהרה חזרה לבית ספר.
"היא זוממת משהו" קבע איידן.
"אולי" אמרתי ונכנסתי למושב האחורי של הרכב.
הם נכנסו לאוטו ואיידן התניע.
נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם לין היום וקפצתי אל המושב האמצעי.
"שמעתם שהחנות של כרמון נשרפה?" שאלתי והם החליפו מבטים.
"אה וואו באמת?" שאל ג'ס באדישות.
צמצמתי את עיני בכעס ולפני שהספקתי לומר משהו איידן פנה ימינה בחדות וגרם לי ליפול למושב שלידי.
"תחגרי" ציווה וזרק אלי מבט מבעד למראה.
חגרתי בכעס והעברתי את מבטי בינהם.
"אני יודעת שאתם שרפתם אותה" אמרתי בכעס.
"לא יודע על מה את מדברת" אמר איידן.
"שקרן,לין שמעה אתכם אתמול" אמרתי
וג'ס סינן קללה.
"לא יודע על מה את מדברת" התעקש איידן.
"וכשג'ס בא אלי אתמול הוא הסריח מעשן" אמרתי וידיו של איידן התהדקו על ההגה.
"אני יודעת שעשיתם את זה אני רק לא מבינה למה" אמרתי אחרי ששתקו ולא יצרו איתי קשר עין.
"כי הבן זונה הזה הטריד הרבה בנות וגם אותך, הגיע הזמן שהוא יעלם מהעיר" אמר ג'ס בכעס.
"אלוהים מה לא מובן בלהכחיש" קרא איידן בכעס.
"סורי אחי אבל אני לא יכול לשקר לה" אמר ג'ס ועיניו ננעצו בעיני מבעד למראה.
"אתם הרגתם אותו???" צעקתי בבהלה.
"מה- לא" קרא איידן בזעף.
"חבל שלא" מלמל ג'ס ואיידן השתיק אותו עם מבטו.
"אתם מבינים שזה לא חוקי נכון?" שאלתי והם שתקו.
"או אלוהים,אם יתפסו אתכם יתבעו לכם את הצורה,שלא נדבר על זה שאתם כבר לא קטינים אתם יכולים ללכת לכלא" קראתי בבהלה.
קיוויתי שהם יכחישו למרות שידעתי שהם עשו את זה.
"מזל שלא יתפסו אותנו" מלמל ג'ס ומבטי התביית עליו.
"מילא איידן,אבל אתה ג'סטין?" שאלתי בכעס והוא הפנה את ראשו לחלון.
"חשבתי שאתה רציני לגבי הפוטבול" אמרתי והוא מלמל משהו שנשמע כמו אני כן.
"אז איך אתה יכול לסכן את הקריירה שלך בשביל נקמה טיפשית" אמרתי ואיידן נאנק.
"המעשה נעשה ג'ולי תעזבי את זה,וזה ממש לא נקמה טיפשית את תשתקי" אמר בכעס וראיתי שהתקרבנו אל הבית.
"לא,אני לא אעזוב את זה,אתה יודע למה? כי יש לי אח דביל עם חברים דבילים שמנסים להרוס לעצמם את החיים" אמרתי כמעט צועקת.
"חשבתי מה היה קורה אם כרמון היה תובע אותך? איך אמא ואבא היו מתמודדים עם עוד חובות?" שאלתי בכעס.
"וג'ס על קטטה בבית ספר יכולים להעיף אותך מהנבחרת ולהדביק לך שם של ילד אלים וחמום מוח אז אתה הולך ושורף חנות של בן אדם?" שאלתי ויצאתי מהאוטו ברגע שאיידן החנה לא נותנת להם לענות. טרקתי את דלת המכונית בפעם השניה להיום ושמעתי את איידן ממלמל "אבל מה המכונית עשתה לך" וקיבל בתשובה טריקת דלת.
צנחתי על מיטתי והרגשתי כל כך הרבה דברים בבת אחת.
מצד אחד הרגשתי אהובה שהם עשו משהו כזה בלי לחשוב רק בגלל שפגעו בי מצד שני הרגשתי אשמה שהם עשו משהו כזה בלי לחשוב רק כי פגעו בי.
זה באמת היה יכול להרוס להם את החיים והם בכלל לא מבינים את זה,
שמעתי תקתוק תקיף וידעתי שזה ג'ס אבל לא רציתי לדבר איתו עכשיו.
התקתוק הבא העיר אותי מהנמנום שדפקתי.
"את מסננת אותי" קראה יסמין והתפרצה לחדר.
היא זרקה תיק ליד הדלת ונעמדה מעלי בכעס.
"רק עכשיו קמתי" מלמלתי בקול צרוד משינה.
"עדיין" אמרה בזעף וקפצה אל מיטתי.
"מה השעה?" שאלתי והתמתחתי בעייפות.
"שמונה" ענתה יסמין ואני קמתי בבהלה.
"אוי אני מצטערת הרסתי את התוכניות שהיו לנו?" שאלתי כי לא ידעתי מה יסמין תכננה לעשות היום.
"לא,דווקא מזל שנרדמת,לא תיהי עייפה ב..מסיבה" אמרה ובחנה אותי.
מממ...בגלל זה היא הייתה חשאית.
כנראה חשבה שלא ארצה לבוא.
"כן באמת מזל רק חבל שלא אמרת קודם שאלה התוכניות הייתי מתארגנת קודם" אמרתי והיא פערה את עיניה.
"יש את מסכימה?" שאלה וקפצה כשהנהנתי.
"יאיי הבנות בדרך לפה אז תיכנסי למקלחת" אמרה וגררה אותי מהמיטה.
"זה הולך להיות כיףףף" צווחה והתחילה להוציא מהתיק שלה את איפור ואת השמלה שלה.
היא זרקה עלי את המגבת שלי שהיתה תלויה על דלת הארון והתחילה לחטט בארוני.
גררתי את עצמי למקלחת וההבנה שהיום אני אלך למועדון בפעם הראשונה בחיי חילחלה אלי והתרגשות געשה בי