i can't- (the fallout) wlw

הפגישה

אני מתעוררת מקרני השמש המסנוורות שהספיקו לעלות וחושבת על השיחה ביני לבין וי כאשר חיוך מתחיל לעלות על פני.

אני קמה ומתחילה להכין לעצמי ארוחת בוקר, למרות השעה המאוחרת. אני שמה לי מוזיקה ומזמזמת את המנגינה הנעימה. אחרי מספר דקות בלילת הפנקייק מוכנה. אני גשה לאחת המגירות התחתונות יותר ומוציאה מצקת, אך התראה מהטלפון שלי מקפיצה אותי. הנחתי את המצקת בעדינות על השולחן שליד ובדקתי את ההודעה.

'אני יכולה לבוא אלייך היום?רועש מדי בבית שלי...' חייכתי כשקראתי את ההודעה שויידה שלחה לי ומיהרתי לענות לה בחיוב.

לאחר שגמרתי את הפנקייקים ושטפתי את הכלים, הלכתי להתארגן לקראת בואה של וי.

דפיקה נשמעה מהדלת שחיכיתי לידה הרבה זמן אחרי שהיתארגנתי. העמדתי פנים שלא ציפיתי לבואה ליד הדלת וזייפתי צעדים. לאחר מספר צעדים פתחתי לה את הדלת כשחיוך על פני "היי" אמרתי לה והבטתי בה. היא יפה, מאוד. "היי" היא השיבה לי בגיחוך. סימנתי לה להיכנס לביתי.

"הבית שלך מהמם" היא אמרה לי בחיוך והביטה בדברי האומנות הרבים שאבותי הכינו. גיחכתי "כן, כאילו, תודה. האבות שלי אומנים. הם ציירו חלק מהדברים כאן....רוצה לאכול?לשתות?" אמרתי וצעדתי לכיוון המטבח.

היא הנהנה בחיוך והתיישבה על אחד הכיסאות שהיו ליד שולחן העץ. הוצאתי שתי כוסות יין ומזגתי לשתינו מעט ממנו. היא בקושי שתתה מהיין והניחה אותו על השולחן "זה לא טעים לך? יש לנו סוגים אחרים, סליחה", מיהרתי להשיב וללכת לכיוון אחד הארונות שכל סוגי היין המשובכים ביותר נמצאו בו. "לא...אני פשוט לא שותה יין" היא מילמלה ומשכה בידי מעט, כאילו היא מסמנת לי לחזור לשבת. נאנחתי והתיישבתי מולה בהיאנחות.

"אפשר לשאול אותך משהו?" היא לחשה לי לאחר שתיקה מביכה. הנהנתי "תמיד" אמרצי והבטתי בעינייה "גם לך היו סיוטים על...את יודעת, התקרית" היא אמרה, מעט חזק יותר הפעם. "כדי שיהיו סיוטים צריך להצליח לישון" אמרתי והשפלתי את מבטי. הרגשתי את מבטי המרחם. משכתי בכתפיי "רוצה ללכת לבריכה?" שאלתי אותה בחיוך, מנסה להרים את מצב רוחה. היא הנהנה בחיוך "אבל אין לי בגד ים" היא רטנה. "זה בסדר, תיכנסי עם הבגדים שעלייך" אמרתי ועליתי על מנת להחליף לביקיני.

כעבור מספר דקות ירדתי ומשכתי אותה לחצר הבית, היכן שנמצאה הבריכה. "סליחה" ויידה אמרה לפתע. הסתכלתי עליה בבילבול "על מ-?" שאלתי ולפני שגמרתי את המשפט היא דחפה אותי לבריכה והתחילה לצחוק. חייכתי מעט ומשכתי אותה למים גם "את עוד תצטערי על זה" אמרתי בדרמטיות והשפרצתי עליה מעט מים.

"את יודעת שאת רוקדת מהמם, נכון?" היא שאלה אותי בזמן שאכלנו פסטה כארוחת ערב מוקדמת. גיחכתי מעט והשפלתי את מבטי "תודה" אמרתי והרמתי את מבטי, מביטה בתווי פניה היפות. "אם את רוצה כרגע סוודר או משהו תגידי לי" אמרתי לה בדאגה מפני שבגדיה היו מעט רטובים עוד מהבריכה. היא הנידה בראשה והמשיכה לאכול.

"אני חייבת ללכת" היא מילמלה לי לאחר שסיימנו לאכול "הורים" היא אמרה בדרמטיות ומשכה אותי לחיבוק. גיחכתי מעט וניפרדתי ממנה לשלום...
---

פאק אני עייפה וזע. בעי אומועים