אתם מכירים את החברים שקוראים ספרים אבל לא קוראים פרסי ג'קסון בגלל ש- "זה העתק של הארי פוטר"? כן, אז חפרתי לחברה שלי, גפן, ליקרוא פרסי ג'קסון.
עכשיו הדבר המצחיק הוא שהיא יושבת לידי בכיתה ואני פשוט חופרת לה על בדיחות שהיא לא מבינה, ויש לנו עוד חברה, אורי, שכן קראה את הספרים ואנחנו תמיד מדברים בשולחן שלי ושל גפן והיא פשוט יושבת שם בשתיקה.
אז יום אחד אני רואה את גפן מביאה את הספר 'הגיבור האבוד' לכיתה. ואני מתחרפנת, אסור לה ליקרוא את זה ליפני 'פרסי ג'קסון'!.
אני מתקרבת אליה ואומרת לה "מה את עושה?" , עכשיו אתם צריכים להבין- כשמישהו מעצבן אותי, אני לא משאירה את זה היפנים- "מה זה ניראה?" היא שואלת לא מבינה.
" אסור לך ליקרוא את זה ליפני 'פרסי ג'קסון'! " אני צועקת וכל הכיתה היסתכל עלינו בהיתעניינות. "נו באמת ברכה," אורי מנסה להרגיע אותי. " זה לא כזה ביג-דיל... "
עכשיו כבר בת אחת הוציאה טלפון. (עכשיו שאני כותבת את זה, אני מבינה שלא היה צורך בכל הצרחות😅) "זה בסדר אורי," גפן אומרת לה ופונה אלי " לא היית כאן יומיים ברכה, קראתי את הספרים אז. " הייתי קצת מובכת (כן רק קצת בגלל שאני לא מפחדת להראות את איך שאני מרגישה.) ידעתי שהיא לגמרי יכולה ליקרוא את כל הספרים ביומיים, ויש לאחותי את כל הספרים. "סליחה" אמרתי
"זה בסדר" היא אמרה עם חיוך חם "זה מה שכל פאנגירל אמיתית הייתה עושה🙍"
וביום אחרי היא שאלה אותי אם יש לי את 'אות אתנה', מה אפשר לעשות?🤷
YOU ARE READING
משעמם לי ואין לי רעיון לעוד משהוא לעשות
Fanfictionכאן אני כותבת ציטוטים, עובדות, ובשיחות על ספרים.
