וואנשורטס, מימס, ובדיחות הארי פוטר & פרסי ג'קסון

הפעם היחידה

היה זה יום שמשי של יום רביעי בצהריים

"לילי!"

"מה ג'יימס, מה?!" לילי צעקה עם דמעות בעייניה "למה אתה רודף אחרי במשך 6 שנים? רוצה להשכיב אותי!?" היא צרחה בזעם.

"מה? לא! לילי זה הרבה יותר מעבר!"
ג'יימס היה שבור לב.

"למה את מתנהגת ככה?" הוא שאל באכזבה ונכנס לחדר המועדון,

לילי התעשתה ורצה אחרי ג'יימס "ג'יימס! אני מצטערת ! לא התכוונתי!"

ג'יימס אמר "הפעם הגזמת לילי" ועלה למעונות של הבנים, הוא לא ציפה ממנה שזה יקרה.

לילי נותרה בחדר המועדון וכולם הסתכלו עליה בשאלה "תעיפו את המבטים שלכם" היא אמרה בכעס ויצאה מחדר המועדון לחדרה של פרופסור מקגונגל.

"פרופסור" היא אמרה מתנשפת מול פניה הנדהמות,

"אלוהים אדירים לילי, מה קרה?" פרופסור מקגונגל אמרה מבוהלת אל לילי, שהייתה עם שיער פרוע, עניים אדומות ופסים של דמעות על לחייה.

"נכון אמרת שמותר לי לבקש ממך שבוע חופשי מתי שאני רוצה?"

"כן לילי"

"אז אפשר חופש למחר ליום אחד אבל לארבעה אנשים למחר?" לילי התפללה שהיא תשיב בחיוב.

"כן, רק מי אלה? כדי שאני אוכל להודיע למורה"

"ג'יימס פוטר, סריוס בלק, רמוס לופין ופיטר פטיגורו "

את מינרווה מקגונגל לא הפתיע שום דבר כמו שהפתיע אותה לשמוע את זה,
אפילו כשהיא שמעה את פרופסור דמבלדור אומר בפעם הראשונה את שמו של ההוא-שאין- לומר-את-שמו,
אך היא החביאה את זה ואמרה "כמובן לילי, אני כבר אודיע למורים, את רשאית לחזור ל- מה שהתעסקת בו עד שבאת לכאן".

לילי טסה לגמדונים שבמטבח ושאלה אותם "אה, הארי?" לואי אמר לה "כן גבירתילי?" "אני מארגנת למישהו משהוא לשבת, אז אני יכולה לבשל כאן משהוא קטנטון, רק הפעם"

כל הגמדונים פנו להסתכל עליה "למה גבירתילי את לא חושבת שאנחנו מבשלים טוב?" גמדונית אחת שאלה

"ממש לא! אתם מבשלים נפלא! רק אני רוצה להראות לו שאני התאמצתי בשביל זה, אתם מבינים נכון?"

"בסדר גבירתילי, אבל רק הפעם, רק בגלל שאת כל כך נחמדה" הגמדים הגיעו לפשרה.

"תודה רבה! איך אוכל להודות לכם?"

"רק תשכנעי את חברות שלך לבלגן קצת יותר את המיטה, אני אוהב לסדר" גמד קטנטן בשם לואי ענה לה,

"בסדר, תודה! אני חייבת לכם!" היא יצאה מהמטבח כשהיא ראתה את סיריוס, רמוס ופיטר שם.

"לילי מה כבר עשית לג'יימס הפעם? הוא נראה הרוס" סיריוס אמר לה, ולילי הרגישה גרוע יותר.

"אמרתי לו משהו שלא אמורים לומר, אתם יכולים להגיד לו שאני מצטערת?"

רמוס הנהן ואמר "סבבה, אבל אני חושב שסליחה לא תספיק בעניין הזה"

"אני יודעת" לילי לחשה בעצב והלכה.

בבוקר כשג'יימס קם ביום חמישי הוא ראה מגש מלא באוכל שהוא אוהב ולידו פתק שכתוב בו

אני מצטערת, אם תרצה לבוא לדבר בשבת בבוקר למדשאה באיזור שליד היער האסור ב16:00 בצהריים בשבת אני אשמח.

אם תרצה נתראה שם
לילי אוונס.

ג'יימס נזכר במאורעות אתמול והרגיש מועקה שיושבת על ליבו.
סריוס נכנס לחדר עם רמוס שהיה עם דפים ביד ועם פיטר שחייך חיוך רחב "יש לנו חופש לכל היום!" "מה?" ג'יימס שאל בבילבול,

"פרופסור מקגונגל אמרה לנו בחדר האוכל, זה לא מדהים? רגע, מה יש לך על המיטה?"

"סיריוס אל תתלהב! אנחנו צריכים ללמוד את כל החומר הזה!"

"בסדר בסדר"

*מעבר זמן לשבת*

"אולי אל תלך לשם?" סיריוס שאל את ג'יימס "ג'יימס אל תקשיב לו, הוא מקנא"
רמוס אמר וסיריוס הפליק לרמוס בראש "אח! בשביל מה זה היה?"

לילי חיכתה לג'יימס, "עוד שעה ואני הולכת" היא אמרה לעצמה כשהיא לא ראתה אותו בא רבע שעה, היא שמעה צעדים מאחוריה והיא הסתובבה וראתה אייל מסתכל עליה, היא התקרבה אליו והוא ברח "רק רגע!" היא צעקה אליו בנואשות והוא עצר.

מבולבלת היא ראתה שהוא מתקרב אליה עד שהוא עמד מולה, מסתכל עליה מלמעלה,

"וואו" היא אמרה בהתפעלות, "איזה יפה"
הוא הניד בראשו  כאילו שאל 'מה זה?' "זה למישהו שאני מחכה לו, עוד חצי שעה אם הוא לא יבוא אני אלך" הוא נגח בה בחיבה וליקק אותה בלחי והיא ציחקקה.

אחרי 10 דקות האייל הלך והיא הרגישה בודדה, 5 דקות אחר כך ג'יימס בא.

"הייתי צריך לטפל בשיער, את יודעת יופי כזה צריך לשמר" הוא גיחך ואמר "אז למה קראת לי?" ולילי זיהתה זיק של עצב בעיניו.

"אני מצטערת על מה שקרה, אני הגזמתי. אז כפיצוי הכנתי את זה. רוצה תפוזים?"
ג'יימס אמר "זה בסדר, אם הייתי את הייתי חושב שאני סדיטיסט או משהוא מוזר אחר" הם צחקו ודיברו על הכל, קווידיץ' ועוד.

"אתה יודע שלפני שהיית פה היה כאן איל?" "מה?" ג'יימס אמר והסתיר חיוך והם המשיכו לדבר,
כעבור 3 שעות לילי אמרה "צריך לחזור, כבר ארוחת הערב"

"יש לי משהו לשאול אותך" "את רוצה לצאת איתי?"
"לא! זה היה חד פעמי!" לילי צחקה,

"טוב ביי לילי"

"בי ג'יימס"